שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 1 · Segment 6

תיפתר שאין שם יבם אחר אלא אביה. עיין פירושי בקונט'. וא"ת כיון דחששא משום שעת נפילה לוקמי אפי' בתרי אחי ומשום שנראי' וכו' כדמשני בבבלי בסוגיין וכמ"ש בסמוך וי"ל דא"כ מ"ט דר' יוחנן דמתיר צרה לאביה וכלה בחמותה. גרסי' בבלי לעיל דף יב ע"ב כי אתא רבין א"ר יוחנן אחת צרת ממאנת ואחת צרת איילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו כולן מותרות. וכ' הרשב"א ודוקא צרת ממאנת דעלמא אבל צרת בתו ממאנת אסורה כדרמי בר יחזקאל הואיל ומשעת נפילה וכו' ולקמן נמי אמרי' גבי כל שיכולה למאן וכו' ותמאן השתא ותתייבם ואסיקנא כדרמי ע"כ. וקשה אי ס"ד דר' יוחנן אית ליה דרמי ה"ל לאסור אף צרת ממאנת כדאמרי' שם בבבלי אליבא דשמואל דגזרי' צרת ממאנת דעלמא משום צרת בתו ממאנת ואם נאמר דפליג ר' יוחנן אשמואל וס"ל דלא גזרי' אטו צרת בתו קשה א"כ ה"ל לר"י לפרש באיילונית אפי' היא בתו כדפריש רבא ומדסתם דבריו משמע דצרת ממאנת וצרת איילונית שוין בדיניהם וא"ל קסבר ר"י צרת בתו איילונית אסור' אם נראי' כצרת בתו בשעת נפילה דהיינו שנמצאת איילונית לאחר מיתת הבעל דא"כ קשי' הא דתני' בתוספת' וכולן שנמצאו איילונית בין בחיי הבעל בין לאחר מיתת הבעל מאי קמ"ל וכ"כ תוס' דף יב ותירצו לרב אסי איצטרך לאשמועינן דאפי' בחיי הבעל לא חיישי' שמא קיבל' ולרבא איצטרך דלא אמרי' באיילונית שנראית כצרת בתו בשעת נפילה ע"ש. ותירוצם אלו ליכא לתרוצי לר"י לפמ"ש דס"ל צרת איילונית אפי' הכיר בה שריא וצרת בתו איילונית אסור'. לכך נראה דר"י אף בצרת בתו ממאנת מתיר דומי' דאיילונית ולית ליה הא דרמי בר יחזקאל כמפורש בסוגיין דר' יוחנן מתיר צרה לאביה וכלה לחמותה ולכך כללן יחד צרת ממאנת וצרת איילונית דלענין צרות שניהן שוין. אך לפ"ז קשה לפוסקים שכתבו הא דרמי והא דר"י להלכה וצ"ל דהירושלמי והבבלי פליגי בדברי ר' יוחנן ודוחק גם קשה מנא להו הא וצ"ע: