זו דברי בן זומא. שאומר דיש תקנה לספק זה אבל חכמים אומרים לעולם המצורע בחלוטו עד שיקריב אשמו דקסבר אשם מצורע מעכב א"כ אין לו תקנה דאשם אינו בא בנדבה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 8 · הלכה 2 · Segment 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ה"ג ר"י בעי עד שיניח האשם יהא זה בחלוטו. בתמיה כיון דאי אפשר בענין אחר משום הך חששא שמא מביאין קדשים לבית הפסול אין לדחות האשם:
למה לא. יהא נדחה הא מצינו כמה אשמות שנדחין מפני ספק זה:
דתנינן תמן. זבחים פ"ח:
ויאכלו כחמור שבהן. לזכרי כהונה ובעזרה ליום ולילה כדין אשם ובעל השלמים יצא ידי שלמים שהרי כל אחד יקרב לשם מי שהוא:
לבית הפסול. שממעט בזמן אכילת שלמים ומביא לידי נותר אלא ירעו וימכרו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1c53d666b29697daaee2e92dfc58ed14a4859b0ed96bf68bd75637d93870d93e