פוסק לשם כתובה ע"מ לכנוס. שני הפירושים שפירשתי בקונט' הראשון הוא פי הרי"ף והשני הוא פירוש רבינו האי וכ' הריטב"א בחידושיו הא דכתב רבינו האי דדוקא בפוסק לחתנו אבל בפוסק לבתו אע"פ שמת חתנו וכמ"ש בקונט' שזה הוא לפירוש רבינו האי אבל לפי' הרי"ף אפי' באומר אני נותן לבתי כך וכך לא פסק אלא על מנת שיבא ויכנוס ע"כ. ונראין דבריו דהשתא לפי' הרי"ף מייתי סייעתא לדבר קפרא מדתני לבתו הקטנה הא לגדולה לא ש"מ דהטעם דבגדולה סתמא אמרינן שאין כוונתו אלא שישאנה אבל קטנה כוונתו לשם מתנה וזכתה לעולם אפי' מת החתן הוה. ומעתה אין צורך להגיה בירושלמי דהא דא"ר אבין וכופין אותו ליתן גט לאו דוקא גט אלא לחלוץ ואמתני' קאי אם אומר לו לך אי אפשי ליתן כופין את היבם לחלוץ אם אינו רוצה לכנוס בלא נתינת הממון שנפסק לאחיו. ואני תמה מהרא"ש ושאר פוסקים שהביאו פי' הרי"ף וגם דינו דרב האי ז"ל וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 6 · הלכה 2 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 96fbeb2f9ca1b1f1737585268c5488fa08e0a60502c06775cbb8afa4a7e8af84