שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 3

למי נצרכה לר"מ וכו'. מכאן מוכח דלא כלשון האחרון שפירש רש"י במתני' וירושתה היינו שאם מתה בחייו יורשה ע"כ. דא"כ אף לרבנן איצטרך. ועי' בתוס' במתני' בבבלי בד"ה וירושתה וכו'. וא"ת למה מהפך הש"ס הסדר דמתחלה ה"ל לסדר הא דתנינן תמן דקאי אמציאת האשה דתנן ברישא דמתני' והדר ה"ל לאתויי הא למי נצרכה שהוא מפרש וירושתה וי"ל איידי דמפרש דמתני' לרשב"ל במחלוקת ואתיא כר"מ קאמר דוירושתה נמי כר"מ אתיא:

מפני הקטטה. וקשה למה לא יהא הגוף שלה והבעל אוכל פירות בחייה כמו גבי ירושתה דמן הדין הוא שלו דמה שזכתה האשה זכה בעלה ואפ"ה הגוף שלה ולא חשו לקטטה א"כ במציאה נמי נימא הכי וצ"ע וגם תוס' כתבו בד"ה מציאתה כהעדפה וכו' דעיקר הטעם דמציאתה שלו משום איבה ע"ש:

הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה. כ' תוס' בקידושין דף כ"ד בד"ה ר"א וכו' אע"ג דמציאת אשה לבעלה לגמרי אין לדמות מציאה למתנה וכ"מ בירושלמי דכתובות פ' מציאת האשה הגע עצמך במתנה וכו' ומשני קול יוצא במתנה ואי במתנה הוי הגוף נמי לבעל מה היתה מרווחת לומר ניתנ' לי במתנה אלא ש"מ דבמתנה שנתנו לה אחרים אין לבעל אלא פירות אבל הגוף לאשה ע"כ ותימא דלמא הכי פריך שתאמר שניתן לה במתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בה וכדפירשתי בקונט' ובכה"ג לכ"ע הוא שלה וכדתנן פ' בתרא דנדרים וצ"ע. וראיתי לריטב"א בקידושין דף כ"ג שכ' בד"ה דכ"ע אין קנוי וכו' ואלו באשה במתנה גוף דאשה ופירי דבעל כשאר נכסים דידה וכ"ה בירושלמי בפי' דגרסי' התם אע"פ שר"מ עביד יד עבדו כיד רבו וזכתה האשה זכה בעלה מודה הוא שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד ע"כ. גם אלו דברי תימא הם דהא לא איירי אלא בירושתה שהיא נכסי מלוג שלה דלכ"ע הן שלה שע"מ כו כנסה וגדולה מזו תנן לקמן פ"ח גבי ירושה שארשב"ג על החדשים אנו בושים וכו' והיינו כשנפלו להן נכסים בירושה משניסת למה לא יהא מכרה קיים. ואיך ניליף מינה מתנה וצ"ע: