שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 1

מציאת האשה. מסתברא דרשב"ל הוא אמר במחלוקת וכו'. מכאן מוכח שפי' האחרון שפירשתי לעיל פ"ה ה"ה בקונט' בד"ה ה"ג ותנינן וכו' הוא עיקר. וא"ת לר' יוחנן דקסבר אינו יכול לכופה למעשה ידיה למה במעלה לה מזונות הוא קדוש לד"ה הא לר"י הסנדלר דשלב"ל הוא שהרי אין ההקדש חל על הידים עצמן וי"ל דבהא נמי פליגי ר"י קסבר כיון שהיא משועבדת לו למעשה ידיה בשמעלה לה מזונות חל ההקדש על הידים עצמן ורשב"ל קסבר דאינו חל. ועמש"ל בפ' אע"פ בתו' בד"ה ר"י הסנדלר וכו'. וא"ת מנ"ל דרשב"ל קאמר במחלוקת דלמא קסבר רשב"ל דאף ר"י הסנדלר סובר דמציאתה שלו כמו המותר כי היכי דאמרי' לר' יוחנן לד"ה וי"ל דלא קאמר אלא מסתברא וכו' דלרשב"ל איכא טעמא לחלק אבל לר"י אין סברא לחלק בין ר"מ ור"י הסנדלר במציאה ויותר נ"ל כפי אשר פירשתי בפ' אע"פ בתו' בד"ה רשב"ל וכו' דסובר רשב"ל דר"מ סובר המותר מה סלעים שלו וכרבנן דר"ע הלכך אף מציאתה שלו ור"י הסנדלר סובר דהמותר מה' סלעים שלה וקאמר דמעשה ידיה שהן כמציאה פי' המותר הן כמציאה ומ"ד המותר שלו סובר נמי דמציאתה שלו ומ"ד המותר שלה סובר דמציאתה שלה וכ"מ בבבלי בר"פ: