שמין דעתה של אשה וכו' הדא אמרה אין אדם רשאי וכו' כ' הרשב"א בחי' בגיטין דף מ"א משמע דוקא משום האי טעמא ולא שייך במקרקע ולא היא דכ"ש בקרקעות שהיא סומכת עליהן בגביית כתובתה אבל במטלטלי סד"א שאין דעתה עליהן שהרי הם פוחתין ובלין קמ"ל דמ"מ רוצה היא לבלותן בעצמה ולפחות חומש משום שבח בית אביה שתהא משתמשת בכליה ע"כ ותימא מאי שייטא דשדה שעשה לה אפותיקי דאיירי בה הרשב"א להכא ואם בשדה שהכניסה לו איירי אף שאין לשונו משמע כן קשה הא מתני' היא לקמן פ' האשה וכ"מ בסוף סוגיין ונראה דה"ק כי היכי במטלטלי שהכניסה לו מקחו בטל מיד שהרי היא צריכה להן כל עת ה"ה בקרקע שהכניסה לו וממילא שמעי' דאף בשדה שעשאה לה אפותיקי הדין כן שהרי רשב"ג כלל שלש השדות יחד וכמ"ש שם בראש דבריו ודוחק:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 96fbeb2f9ca1b1f1737585268c5488fa08e0a60502c06775cbb8afa4a7e8af84