שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 6

וחש לומר שמא מוכת עץ היא אלא כר"מ וכו'. וא"ת וניחוש שמא כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה שאין לה כתובה מאתים לכ"ע וי"ל הא ודאי לא שכיח ולא טענינן ליתמי אבל מוכת עץ קסבר דשכיחי א"נ י"ל דיש לה קול בשלמא מוכת עץ י"ל שידע קודם שכנסה ואפ"ה יוצאת בהינומא משא"כ בכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה:

לא חשו על דבר שאינו מצוי. מהכא שמעינן דדבר שאינו שכיח לא טענינן ליתמי דודאי אלו בעלה קיים וקאמר מוכת עץ נשאתיך ודאי נאמן כמו באומר אלמנה נשאתיך כיון דקטעין ברי ואפ"ה ליתמי לא טענינן כיון דלא שכיח. וזה ראיה לדעת תוס' והרא"ש בתשובה כלל פ"ו ומביאה הב"י בח"מ סי' ק"ח שכתבו כל מילתא דלא שכיח לא טענינן ליתמי ודלא כהרי"ף והרמב"ן ועיין בש"ך שם ס"ק ח'. ואפי' לפי תירוצא קמא דמוקי מתני' כר"מ נמי צ"ל כן דאל"כ תקשי לן דניחוש שמא כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה וכמ"ש בסמוך בד"ה וחש וכו'. וכן מוכח בבבלי דף י"ג ע"א דמלתא דלא שכיח לא טענינן ליחמי דגרסי' התם אלא ר"י דמוקי למפני' כר"מ מ"ט לא קאמר כר"א דמוקי למתני' כרבנן ומשני קסבר ר"י כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה וכו' וקשיא מאי קאמר בשלמא ר"א כרבנן אדרבא ר"י דמוקי מתני' כר"מ אתיא אליבא דהלכתא דהא מתני' דהאשה שנתארמלה וכו' אם יש עדים שיצאה בהינומא וכו' ע"כ כר"מ אתיא דאל"כ קשיא ניחוש למוכת עץ ולמה יתנו לה היורשים מאתים. וכיון שכן ה"ל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם וטפי ה"ל לאוקמי מתני' דפליגי במאתים ולא כלום אלא ודאי דאף הבבלי קסבר דמלתא דלא שכיח לא טענינן ליתמי. ולא אתיא מתני' כר"מ וזו ראה שאין עליה תשובה. וא"ת בטוענת מוכת עץ ובכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ראוי שתהיה היא נאמנת דאית לה חזקת הגוף וי"ל דבברי ובר לא מהני חזקה דהא אית ליה נמי חזקת ממון וכ"מ בבבלי דף י"ב ע"ב ע"ש: