שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 4

וכא לא כמו שהודייה מן הטענה היא וכו'. כתב הריטב"א בחי' ואמרינן בגמרא דאי ליכא עדים הבעל מהימן ולית לה אלא מנה וי"א דמ"מ נשבע כדין מודה במקצת וכ"כ הרמב"ם ז"ל ול"נ דלישנא דבעל מהימן משמע דלגמרי מהימן בלא שבועה וכן הוא בירושלמי דגרסי' וכא לא וכו' ופריק כ"ע ידעי שהוא חייב לה מנה וכו' וה"פ כיון דקיי"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום הרי המנה כאלו תבעתו מנה בשטר ומנה בע"פ והודה במה שכתב שאין כאן מודה במקצת ומיהו לדעת הרי"ף והרמב"ם צ"ל דהירושלמי מוקי למתני' במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין מודה במקצת גמור הוא וחייב שבועה וכדינו של הרמב"ם ז"ל ועי"ל הירושלמי במשנתינו בהודה כבר על המנה בב"ד ואין טוענין אלא על המנה השני והוא כופר בכל ופטור וגם זה נכון עכ"ל. והרבה יש לדקדק בדבריו. דנראה דפי' השני א"א לקיימו דהא אר"י בר' בון נשמעינה מן הדא דשפיר קאר"א בשם רב דמודה ר"ח בשטר דכן שמעינן ממתני' דהכא וכדפירשתי בקונטרס ולפי' השני לא שייך כלל הך דהכא בדרב. מיהו י"ל דבמקום שאין כותבין הך מנה לשטר דמיא שהרי לא מצי למכפר ביה ושפיר דמיא לדרב גם מ"ש ומיהו לדעת הרי"ף והרמב"ם וכו' ר"ל דהם סוברים דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום היינו דוקא במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין לא גביא עד דנקיטא כתובה ע"כ לומר דמוקי להירושלמי במקום שאין כותבין כתובה. ול"נ לדעת הרמב"ם אי אפשר לומר כן שהרי סובר דבמקום שאין כותבין הוא דהוא מודה במקצת וחייב שבועה כמפורש בדבריו פט"ז מה"א דין כ"ה ע"ש. מיהו בלא"ה דברי הרמב"ם אלו תמוהים וכמ"ש הה"מ שם כיון שאינו נאמן לומר פרעתי במקום שאין כותבין כתובה לאו מודה למקצת הוא שכ"כ פ"ד מה' טוען שאין מודה במקצת חייב שבועה אלא בדבר שיכול לכפור בו ע"כ. לכן נ"ל דקסבר הרמב"ם ודאי מודה במקצת הוא דה"מ למטען שכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה שאין לה כתובה כלל וכמ"ש ספי"א מה"א. וא"ת אסור לאדם לשהות בלא כתובה י"ל ה"מ למטען דעבר אהך איסורא וכל שלא כתב לה בפירוש אין לה כלום אחרי שהפסידה כתובתה. והירושלמי סובר כר' יוחנן דאמרי' בבבלי דף י"ג ע"א דקסבר ר"י כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה הלכך לכ"ע יש לה מנה ולא הוה מודה במקצת. וכ"מ בפ"ק דף ה' מיהו אנן לא קיי"ל כוותיה כמפורש בבבלי שם דף י"ב ע"ב. וזה ברור לענ"ד. ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה וחש לומר וכו'. ובספר פ"י כ' בדף י"ב בד"ה בגמ' א"ל אביי וכו' כשהבעל אומר בעולה נשאתיך חייב שבועה דאורייתא וכ"מ להדיא בירוש' רפ"ב ע"כ. לא עיין יפה בירושלמי: