שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 1

האוכל אצל חמיו וכו' מפני שמתייחד עמה. כתבו תוס' דף ט' ע"ב בד"ה אבל וכו' הא דתנן א"י לטעון טענת בתולים משמע אפי' בטוען פתח נעול מצא במגו דאמרה באירוסין בא עליה ע"ש. ואני תמה מן הב"ש בסי' ס"ח ס"ק א' שכתב אם היא טוענת בתולה היתה צ"ע אם היא נאמנת במגו או אי הוי כמגו להוציא ממון. נראה שנעלם ממנו דברי תוס' הנ"ל שהרי כתבו תוס' שם בד"ה לא דקא וכו' ואי לא אמרינן מגו להוציא אתי נמי שפיר. הרי דמוקי להך סוגייא דלא אמרי' מגו להוציא ואפ"ה ביהודה א"י לטעון ש"מ דביהודה מגו טוב הוא ואמרי' אפי' להוציא וכ"פ הב"ש שם ס"ק כ' ע"ש וצ"ע. וע"ק לפמ"ש רש"י ותו' אפי' בטוען ברי לי שלא בעלתי ביהודה אילו נאמן דאמרי' שמא שכח א"נ כיון דמתייחד עמה ודאי בא עליה קשיא סתמא אסתמא דבסמוך אמרי' דמתני' דיבמות ס"פ ב"ש היבמה שאמרה בתוך שלשים וכו' אתיא כר"מ ומתני' דהכא לא אתיא כר"מ דודאי לא עדיף יחוד הארוסה מיחוד דבעל והשתא ביחוד דארוסה אמרינן דמסתמא בעל כ"ש ביחוד דבעל. והא ודאי אין סברא לומר דמתני' דהכא איירי ביחוד שלשים יום מיהו להבבלי ביבמות שם דמוקי מתני' אפי' כרבנן ושאני יבמה דבזיז מינה ניחא. אך תוס' שם (דף ט) בד"ה מאי וכו' אע"ג דגבי יבמה אמרינן דעד ל' יום מוקי וכו' ע"ש איני מבין הא מפורש שם דלר' יוסי יש לחלק ביו יבמה לארוס וכמ"ש וכר"מ לא אתיא מתני' דהכא וכמ"ש וצ"ע. וצ"ע הב"ש סוף סימן ס"ח מיהו אפי' אחר שנסתרה עמו אם אמר שלא בא עליה יכול לשויה עליה חתיכא דאיסורא וכו' עיין שם. אינו מוכרח דודאי לשיטת רש"י דאמרי' שבא עליה ושכח ודאי דאפילו לאוסרה עליו אינו נאמן אלא אף לשיטת תוס' אם נותן אמתלא לדבריו למה אמר כן מתחלה ודאי נאמן דמסייעא ליה החזקה: