שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 5

לא הכל ממנו לחוב אצל בנה. כ' הרמב"ם פ"ב מה' חליצה הלכה ה' היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי א"צ חליצה שאין זה נאמן לאוסרה על כל אדם אחר שכנסה ע"כ וכ' הה"מ ברייתא היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי ה"ז יוצאת בגט ונראה שרבינו מפרשה אפילו תוך ל' יום וכו' ודברי רבינו נראין לי עיקר דחזקת כנוסה בעולה וכיון שהיא אומרת נבעלתי נאמנת ולא גרעה מצרה שאמרנו שהיא מותרת בחזקה זו ע"כ וקשה אס"ד באומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי אינו נאמן לגבי עצמה כ"ש דאינו נאמן לגבי בנה ולמה בעי ר"י על הולד ה"ל למיבעי על עצמה וי"ל לגבי עצמה ס"ד דר"י דנאמן אבל לגבי בנה לא וזה סתירה לסברת הה"מ א"נ לגבי עצמה סובר ר"י דאינו נאמן כיון שהיא טוענת ברי אבל לגבי בנה שאין הבן יכול לטעון ברי ס"ד דנאמן ופשוט מצרתה דאף היא אינה יכולה לטעון ברי ואפ"ה אינה נאמנת לאסרה ה"ה לגבי בנה אינו נאמן. וקשה דלמא לגבי צרתה אינה נאמנת שאין לה נאמנות נגדה כדתנן ביבמות פט"ו הכל נאמנין להעידה חוץ מצרתה וכן תנן בסוטה פ"ו אבל הוא נאמן לפסול בנה. והרמב"ם לא ביאר דין בנה ולא ידעתי למה. דא"ל דנשמע ממ"ש שאינו נאמן אצלה ה"ה שאינו נאמן לגבי בנה. שכבר אמרנו שיש לחלק בינה לבנה. וע"כ לומר כן דאס"ד דשוין הן מאי קשיא ליה להה"מ אהרמב"ם למה השמיט דין צרתה הא גם צרתה איכא למשמע מינה. וא"ת לר"א דאומר לקמן בפרקין הכל מודים שהולד שתיקי דאיהי אית לה חזקה דכשרות אבל הולד לית ליה חזקה דכשרות א"כ מאי מדמי הכא בנה לצרתה בשלמא צרתה מיד כשכנסה היתה בחזקת היתר לשוק דחזקת כנוסה שנבעלה אבל הולד לא היה לו חזקת כשרות וי"ל דסוגיין כר"י לקמן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה: