שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 5 · הלכה 8 · Segment 2

הוא ע"י שהיא חייבת לו וכו'. כתבו תוס' בדף ס"ג בד"ה פוחתין לה ז' דינרין בירוש' מפרש כנגד ז' מלאכות שהאשה עושה לבעלה ובמורד מפרש כנגד שארה כסותה ועונתה והש"ס שלנו אין סובר כן דהא בעי בגמרא מה בין מורד למורדת ומפרש טעמא אחרינא ע"כ. ותימא הלא גם בירושלמי סותר הטעם הוה ומסיק כבבלי וצ"ע. כתב הר"ן בפרקין בד"ה ירושלמי היא חייבת לו וכו' נראה שהרי"ף ו"ל סובר ששאלת הירושלמי היא כך נהי דחזינן דקנס האשה מרובה משל איש מטעמא דגמרין צא ולמד וכו' אפ"ה בענין ממון הקנס היה ראוי שיהא שוה ושיקנסו המורד בשלשה וחצי שהן ז' חצאין שאלו היתה שאלת הירוש' למה לא השוו סך קנס האיש לקנס האשה נהי דמחזי כשכר שבת אכתי תיקשי ליהוו ששה אלא דירושלמי נמי סובר דטעמא דמלתא כדאמרי' בגמרא דילן צא ולמד וכו' ע"כ. ותימא הא לבתר דמיפריך ריב"ח מסיק הירושלמי הטעם כגמרא דילן דצערו של איש מרובה אבל לריב"ח לא אמרי' הכי וכ"כ בריש הסוגי' בד"ה ריב"ח וכו' ע"ש ומלבד זה דברי הר"ן תמוהים וצ"ע. וא"ת הא שמנה נינהו ז' מלאכות ותשמיש דהא קחשבינן עונה לחדא בדידיה וי"ל דריב"ח לטעמיה דאמר בבבלי מורדת דמתני' ממלאכה ולא מתשמיש מיהוי בדידיה ודאי מורד מתשמיש איירי. וראיתי להרא"ה שהקשה כן ותירץ בענין אחר ע"ש ולי נראה כמ"ש:

הגע עצמך שהתנה עמה לא שאר לא כסות ולא עונה וכו'. וקשה א"כ מורד ממאי וע"ק איך שייך תנאי דעונה הא מעיקרא לכך נשאה וי"ל שהתנאי הוא שלא יהא חוב עליו קיום העונה שתקנו חכמים אלא כל אימת שירצה. ועכשיו הוא אומר שאינו נזקק לה ששנואה היא לו נקרא מורד וכה"ג אמרי' בארוסה שאמרה לא אנשא מיהו לריב"ח פריך שפיר שאין לחייבו כלום דהא מיהת תנאו קיים. וכ"כ הריטב"א אהא דר"ע שפירש מאשתו שנים רבות שכך הוה תנאי בשעת קידושין ומהני תנאו ע"ש. וא"ת הא הוה מתנה על מ"ש בתורה דהא מענה אותה שמונעה מתשמיש ואפי' לראב"י דיליף מק"ו נמי כמו שכ' בתורה הוא וי"ל כיון שנתרצית לכך משעת קידושין לא מיקרי עינוי וקצת נראה דל"ג ולא עונה. והרא"ה תירץ אי או תאמר. וקשה הא דמסיים הרי אינו חייב לה כלום. מיהו לפי הגהתי ל"ק דקאי אהני שמחייבין ליה מלבד הדבר שנקרא עליו מורד דהיינו תשמיש. וכתב עוד הרא"ה ואיכא למשמע מיניה דעונה דבר שבממון מיקרי והיינו דמהני ליה תנאה דקיי"ל כר"י דאמר דבר שבממון תנאו קיים. אלא דאפשר נמי דעונה לאו דבר שבממון הוי ולכ"ע לא מהני תנאי והיינו דקאמר ע"מ שאין לך שאר כסות ועונה ואעונה לא מהני תנאי אבל שאר וכסות מיהא לא חייב לה והשתא כי הוי מורד תו ליכא לחייבו שלש אלא חדא וכמו דמקשה במרד דידה וכו' ע"כ ולפי גירסתי ותירוצי לא צריכין לכל מה שדחק הרא"ה ז"ל: