שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 5 · הלכה 8 · Segment 3

מה אנן קיימין אם בשמרדה עליו והיא נדה וכו' וכתב הר"ן אפשר דטעמא דמילתא כיון שלא התחילה למרוד עד האי שעתא אמרינן שרצתה לשחק בו עד שתטבול ע"כ. וא"ת א"כ בארוסה נמי נימא הכי וי"ל דאין ה"נ אם אמרה כן קודם שהגיע זמן נישואין אין כותבין עליה אגרת מרד וכשמרדה בשהגיע זמנה להנשא איירי וכ"כ הרמב"ם א"כ י"ל דנדה שאני כיון שלא אמרה כן קודם נדתה אמרי' שפיר שרצתה לשחק בו אבל ארוסה אין לנו לומר כן אלא דקושטא הכי הוא שדעתה למרוד בו. ובבבלי דף ס"ג גרסי' א"ל רחב"י לשמואל נדה בת תשמיש היא א"ל אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו ונראה לפום ריהטא דבבלי פליג אהירוש' וסובר דאפי' התחילה למרוד בימי נדותה הויא מורדת דאין לו פת כסלו וכ"כ הרא"ש ע"ש. ולפמ"ש נראה דלא פליגי וה"פ כיון דנדה לאו בת תשמיש היא אין לפחות מכתובתה בימי נדתה דיש לנו לומר שאז רצתה לשחק בו אלא דאח"כ כשהגיעו ימי טהרתה חזרה למרוד בו ומשני אינו דומה וכו' וזו הואיל וכבר מרדה קודם לכן אין לו פת בסלו מיקרי דמימר אמר ודאי לא תחזור אבל כשמרדה בתחלה בימי נדותה מיקרי פת בסלו לפי דקסבר שרצתה לשחק בו:

וכא פוחת. כתב הב"י בסי' ע"ז וכתב הרמב"ם פי"ד אפי' היה בעלה מלח שעונתה לו' חדשים ואפי' יש לו אשה אחרת דינה כשאר מורדת וכתב ה"ה שדין בעלה מלח נלמד מדין נדה המורדת ול"נ דיליף לה מדין מלח המדיר את אשתו שאחר שבת יוציא ויתן כתובה משום דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו' כדאיתא בגמרא ע"כ. ואני תמה שלא הביאו ראיה לדברי הרמב"ם מסוגיין שמבואר דיליף ליה מנדה וכדברי הה"מ. ודלא כמ"ש הב"י דהא דיש לחלק בין פת בסלו וכו' ילפינן ממורדת נדה:

הדא אמרה אפי' לפחות מפרא פרנון דידה פוחת. בקונט' פירשתי שני פירושים והר"ן בפרקין פירש פרא פרנון היינו נדוניא ונ"ל דהיינו תוספת כתובה דכתובה עצמה לאו נדוניא מיקרי גם בלשון הירו' פורנא מיקרי ולא פרא פורנא. מיהו ברש"י פ' מציאת האשה דף ס"ז ראיתי שפי' פרנא ריוח שליש ופי' נמי כתובה ממש ע"ש ונ"מ לפי' שבקונט' שהוא נכסי מלוג לא פליגי חכמים ור"י אלא בירושה שעתידה לבוא אבל בשכבר נפלה אפי' לאחר שהתחילה למרוד פוחתין עליה ולפי' הר"ן פליג ר"י בתרתי בנכסי מלוג ובירושה הבאה לאחר מכאן וכן מבואר שם בר"ן ע"ש:

אפי' תימר כן כמשנה אחרונה ב"ד שאחריהן וכו'. וקשה למשנה אחרונה כיון דלא הויא מורדת למה תפסיד כתובתה ע"י הכרזה לכן נ"ל להגיה דה"ג אפי' תימר כן למשנה אחרונה כאן לחלוץ כאן ליבום ובתר הכי גרסי' ב"ד שאחריהן וכו' והיא מילתא באפי נפשה ועיי' בבבלי: