שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 5 · הלכה 7 · Segment 5

עונה זה דרך ארץ אם תענה את בנותי. וא"ת וכי לית ליה דמזון נמי איקרי עונה הא כתיב ועניתם את נפשותיכם דהאי קרא ודאי באכילה ושתיה איירי לכ"ע וא"כ שאר למה לי וי"ל ודאי אית ליה אלא אי לא כתיב שארה הוה מוקמינן ועונתה באכילה לחוד דמסתבר טפי למוקמיה באכילה אבל השתא דכתיב שארה מוקמינן ועונתה בתשמיש. וכן צ"ל לאידך תנא דלא מוקמינן קרא דעונתה אלא בעינוי אחת דהיינו אכילה. וא"ת ואידך מ"ט יליף עינוי דמזון מויענך וירעיבך ולא יליף מועניתם דמוקדם בקרא וי"ל דקסבר ועניתם גופא דאיירי בעינוי אכילה ושתיה מויענך וירעיבך יליף כדאמרינן ביומא בירושלמי ובבבלי פ' יה"כ:

מה אם דברים שאין בהם קיום נפש וכו'. כתב בז"ר פ' משפטים ועיי' ב"ב דף ט' דכסות עדיפא דמבזי מינה ע"כ. ופלוגתא דאמוראי היא בב"ב דרב הונא הוא דסובר כן אבל רב יהודה סובר דבודקין לכסות ואין בודקין למזונות דצערא דגופא עדיף מיהו קרא' דקושייתו לר"ה קשיא הך ברייתא וי"ל דר"ה סובר כאידך ברייתא דמייתי בבבלי בפרקין דף מ"ז תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה דקסבר מזונות דרבנן ולית ליה הך ק"ו וכמ"ש תוס' בדף מ"ח בד"ה ראב"י וכו' ע"ש. ואף רב הונא סובר מזונות דרבנן כמפורש בבבלי דף נ"ח אך קשה אף ר"ה לא קאמר אלא דאין בודקין לכסות לפי שנראה ברור דהאמת אתו שהרי הוא הולך ערום ומתבזי אבל במי שיודעין בו בבירור שאין לו מה לאכול ודאי שהוא קודם לכסות והכא באשה ק"ו גמור הוא אליבא דכ"ע ונכון וברור הוא בעיני ועיי' בירוש' פ"ח דפיאה. ועמש"ל בפ' המדיר בתוס' בד"ה כהדא וכו':