שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 6 · הלכה 2 · Segment 3

הכל מודים בקידושין וכו'. פי' בקונטרס הוא מדברי רש"י בקידושין דף מ"ד. וכתבתי במס' קידושין פ"ב ה"א בתוס' בד"ה הכל וכו' וקשה א"כ מאי קאמר בסמוך ע"ד דר"י וכו' ואינו עושה שליח מנ"ל לתלמודא הא דלמא קסבר ר"י לרבנן כיד אביה דמיא ועושה שליח כדאיתא בבבלי דף מ"ד ע"ב. וא"ל הא דאמרינן בבבלי בקידושין שם דמיבעיא ליה לרבא אי כיד אביה דמיא או לחצרו דמיא היינו לרבנן דאמרי דהיא עצמה מקבלת גיטה אבל לר"י דסובר הכל מודים בקידושין ודאי לא דמיא ליד אביה. דבסוגיין מבואר דאף בגט קאמר ר"י לרבנן דאינו עושה שליח דאל"כ מאי פריך בסמוך ממתני' דקטנה שאמרה התקבל לי גיטי וכו' הא איכא לשנויי מתני' כרבנן אתיא. ושם כתבתי דדוקא בגט פליגי רבנו דמקבלת גיטה דכחצר אביה דמיא ולא יהא אלא זורק גיטה לחצרה מתגרשת בע"כ ה"נ מגורשת אבל בקידושין אם זרק לאשה קידושין לחצרה שלא מדעתה פשיטא דאינה מקודשת הלכך מודו רבנן אביה ולא היא. והשתא דייק שפיר דאינה עושה שליח דהא לחצר אביה דמיא. וא"ת בבבלי שם דף מ"ג קאמר מ"ט דר' יוחנן אליבא דרבנן. למה לא קאמר דס"ל כחצר אביה דמיא וכמ"ש וי"ל הא מסיק בבבלי דף מ"ד ע"ב דלא שייך תורת חצר באדם בן דעת כשהוא ניעור. וא"ל דס"ל לירושלמי טעמא דר"י אליבא דרבנן כדמסיק התם בבבלי גירושין דמכנסת עצמה לרשות אביה בין היא בין אביה דניחא ליה שתקבל היוא והוי גיטא אבל קידושין דמפקעת עצמה מרשות אביה אביה ולא היא. דא"כ קשיא מנ"ל דאינה עושה שליח הא ודאי ניחא ליה לאב דתתגרש כל היכי דמצי להתגרש. וכ"ת הא דאמר לר"י אינה עושה שליח היינו בנשואה דאינה מכנסת עצמה לרשות אביה דמשהשיאה אין לאביה רשות בה דודאי נערה שניסת היא מקבלת גיטה ולא אביה. אף אם נאמר דכיד אביה דמיא אפ"ה אינה עושה שליח כדמסיק בבבלי דף מ"ד ע"ב לא אלימא כיד אביה לשוויי שליח. דהא מיבעיא ליה לרבא מי אלימא כיד אביה לשוויי שליח אי לא ורב נחמן מסברא דנפשיה הוא דקאמר דאינו עושה שליח אבל מדר"י ליכא למשמע מידי ובסוגיין אמרינן ע"ד דר"י אינו עושה שליח ועוד נ"ל רב נחמן דקאמר אין עושה שליח ס"ל טעמא דר"י לאו משום דבגירושין מכנסת עצמה לרשות אביה דא"כ אף שליח נמי לשוויי אלא קסבר משום דגירושין בע"כ. ולפ"ז אין לפסוק כרב נחמן דבדף מ"ד ע"א משמע לפי המסקנא עיקר טעמא משום דמכנסת עצמה לרשות אביה ע"ש וכל הפוסקים פסקו כרב נחמן. הלכך מחוורתא דהירושלמי סובר טעמא דר"י משום דכחצר אביה דמיא:

פתר לה בגדולה. פירשתי בקונט' בבוגרת וה"ה דאיכא לאוקמי בנערה שניסת ונתגרשה ועדין נערה היא ואין לאביה רשות בה כדמסיק לקמן בשמעתין ניסת היא ולא אביה. ועמ"ש בסמוך:

פתר לה לצדדין היא מתני'. וקשיא מאי דוחקי' דר"י למוקמי רישא נערה המאורסה בשיש לה אב ומציעתה קטנה שאמרה וכו' ביתומה וסיפא אם א"ל אביה וכו' בשיש לה אב. ובקידושין פ"א ה"א כתבתי מציעתא מוקי לה ביתומה בחיי האב דכולא מתני' ביש לה אב איירי. ואחרי העיון נראה דליתא דיתומה בחיי האב היינו משניסת ונתגרשה ובזו לכ"ע אין לאביה רשות בה כמ"ש בסמוך. ונראה היינו טעמא דר' יוחנן דלא ניחא ליה לאוקמא סתמא דמתני' דר"פ האיש מקדש כר' יהודא ולא כרבנן כדמסיק בסוגיין ובבבלי שם בקידושין. אך קשבי הא דגרסי' בבבלי ר"פ האיש מקדש כשהיא נערה אין כשהיא קטנה לא מסייעא להא דאמר רב אסור לאדם לקדש בתו כשהיא קטנה. מאי סייעתא מייתי הא איצטריך למיתני נערה לאשמועינן דרישא האשה מתקדשת בה ובשלוחה דוקא בבוגרת איירי אבל נערה לא וכדר"י. והפוסקים פסקו כרב וכר"י ויל אי דר"י לחוד אתי לאשמועינן ליתני ברישאי האשה מתקדשת כשהיא בוגרת בה ובשלוחה. ועיין מ"ש בקידושין פי"א ה"א בתו' בד"ה מתני' פליגא וכו'. ונמצא שם ט"ס בקונט' בד"ה ומשני פתר לה ביתומה וכו' וצ"ל כמ"ש כאן בקונט':

מתני' פליגא על ר"ל וכו'. כתב הרשב"א בחי' קידושין וא"ת ודלמא בו ובשלוחו אין אבל בה דוקא בה ולא בשלוחה ולמעוטי שלוחה אתיא ותי' דחוקי' ע"ש. ולסוגיין לק"מ דהא אמרינן ע"ד דר"ל היא עושה שליח. ונראה שגם הבבלי סובר כן דע"כ לא קאמר שם דף מ"ד ע"ב דהיא עצמה מקבלת גיטה ואינה עושה שליח היינו לר"י דסבר בגיטין פליגי אבל לא בקידושין שאינה מקבלת גיטה אלא משום דידה כיד אביה אבל לריש לקיש דאמר לרבנן מדאורייתא יש לה זכיה לעצמה לקבל גיטה הלכך סובר דאף בקידושין פליגי רבנן והויא לה כמו אביה ודאי דמצי' למיעבד שליח כאביה וזה ברור: