שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 3

אין אתם משיבין את הארי וכו'. עיין בקונט' וכפרש"י. וקשה א"כ בטלת כל התשובות שיש לאחרונים להשיב על דברי הראשונים ונראה דהכי פריך כיון דודאי לית הלכתא כר"א דשמותי הוא מתלמידי ב"ש דאמרי לא יגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ממש ואייתר לאיש אחר לכך מוקי לה ר"א אפי' לא נתגרשה אלא מאיש אחר אבל לב"ה איצטרך לאיש אחר שאם היא פרוצה במעשיה כגון יוצאת וראש' פרועה מצוה לגרש' כדאמרי' בבבלי לקמן סוף מכלתין. א"כ ליכא קרא להתיר ואין צורך להשיב על דבריו. ועיי' בתו' דף פ"ג ע"ב בד"ה רבא וכו' דאינהו סברי אי לאו התשוב' ה"א דגם ב"ה דרשי קרא לדר"א:

לא נמצא מתנה על מ"ש בתורה וכו' תנאו בטל. וא"ת א"כ אמאי אסרי רבנן הא אין ממש בתנאו ותהיה מותר אף לזה שאסרה עליו וי"ל דהכא באומר חוץ לפלוני איירי כמפורש בדברי ר"ט וה"פ לא נמצא שיורו זה ה"ל כמתנה על מ"ש בתורה וכיון דלאו תנאי הוא אלא שיורא ראוי שיתבטל מעשהו ולא יעקר דברי תורה דהא בכל תנאי אמרי' כל המתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל כ"ש הכא דליכא לבטל שיורו דיתבטל מעשהו מפני דבר תורה וכרבנן. ופריך אלא מעתה לא ישא בת אחיו כיון דע"י נשואין אלו אפשר שיתבטל דבר תורה ראוי שיתבטל מעשהו ומשני התם אין שום איסור בשעת נישואין ולאחר מותו. בלא בנים אין האיסור בא מחמתו אלא התורה אסרה עליו אבל כאן מותרת היא אלא הוא אסרה עליו. כך נראה מדברי הרשב"א. והא דס"ד דבבלי דרבנן בע"מ פלוגי מאי טעמייהו הא ודאי מתנה על מ"ש בתורה הוא ותנאו בטל ומעשה הגט קיים והרי היא מותרת לכל אדם י"ל כיון דלא קאמר לה לאו תנאי הוא על מ"ש בתורה הוא וכי לא סגיא לה דתינסב לאחוה דהאי גברא. ואפי' אמר לה בפירוש לא הוה מתנה על מ"ש בתורה ממש דליהוי תנאו בטל דהא אפשר שיהיו לו בנים. ואי מתנה בפירוש אפי' תפול לפניו ליבום תהא אסורה לו נראה דאפי' לרבנן הויא גט ושריא דה"ל מתנה על מ"ש בתורה. והא דקאמר בבבלי מתנה מי קאמר לה מי סגיא דלא מינסבת ליה לאחוה. ה"פ הא ע"כ בדלא אמר לה דאל"כ מ"ט דרבנן א"כ קשה לשון הברייתא. ובזה סרה תמיהת הרשב"א בסוגיין בד"ה מתנה וכו' ואין אנו צריכין לכל מה שדחק שם. וא"ת כיון דבחוץ איירי מאי השיב ר"ט מיבום הא מודה ר"א דמיתה וגירושין מתירין מה שאסר הראשון כמפורש בברייתא בבבלי וי"ל הירוש' לית ליה הך ברייתא דהא אמרי' לקמן מילתיה אמרה שאין גירושין מתירין מה שאסר הראשון:

ניתני ט"ז נשים כר"א. וא"ת למה לא פריך אף לרבנן באומר ע"מ שלא תינשאי דהא בסוגיין מפורש בדר"ט דבחוץ פליגי משמע בע"מ מודו רבנן וי"ל קסבר הא דנקט ר"ט חוץ לאשמועינן אפי' בכה"ג ה"ל כמתנה על מ"ש בתורה וכ"ש בע"מ ורבנן בתרווייהו פליגי. ואיכא נמי בבבלי ברייתא מפורשת דבע"מ פליגי. א"נ י"ל אע"ג דמודו רבנן בע"מ לאו מטעמא דר"א אלא משום דה"ל מתנה עמ"ש בתירה ותנאו בטל ומעשה קיים ומותרת אפי' לאותו שאסרה עליו ולא מצי למיחשבי' בהדי ט"ו נשים. ועיין מהרש"א:

מילתיה אמרה וכו'. עיין בקונט'. ובבבלי בסוגיין גרסי' מודה ר"א במגרש אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני וניסת ונתארמלה או נתגרשה מותרת לזה שנאסרה עליו השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר. וכ' תי' בד"ה מודה ר"א וכו' תימא למאן מודה לרבנן דפליגי עליה לא הוי גט ואינה מותרת לשום אדם ע"כ. ונ"ל דה"פ ומודה ר"א בע"מ דאינו גט דאין זה כריתות דעוקר מצות יבום ומתנה עמ"ש בתורה ובחוץ הוי כריתות כשניסת לאחר מותרת לזה שנאסרה עליו. והא דאמר בבבלי לר"ט במאי אילימא בחוץ משרי שרא ר"א וכו' אע"ג דרשב"א פליג אהך ברייתא נמי. הכי פריך אס"ד דבחוץ דוקא פליגי ודאי טעמו דסובר כשניסת לאחר מותרת לזה אלא ודאי ס"ל לר"ט אף בע"מ פליגי ולא חש ר"א לקושיתו. ועיין ברשב"א ומ"ש הרשב"א שם ואפי' אמר הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תינשאי לפלוני מכאן ועד ל' יום אין זה כריתות דלמא מאית האי דניסת לו תוך ל' ונאסרה על היבם אע"פ שהיא מותרת לו לאחר ל' אין זה כריתות דלמא מאית איהו תוך ל' ונמצא שע"י תנאו מתבטל תורת יבמין ע"כ. תימא מה צריך לדחוקי' אלו הא אפי' לא מת היבם נמי אסורה עליו שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה אסורה עליו לעולם. ואפי' נדה בשעת נפילה ס"ד לאסרה כמ"ש תוס' ריש יבמות בד"ה ואחות וכו' כ"ש כאן:

לא אמר וכו'. עיי' בקונט'. וקשה כיון דקסבר ר"א דגירושין של השני מתירין צ"ל כיון שניסת לאחר נתקה מאישות הראשון לגמרי א"כ ה"ה במיתה. ואפשר ליישב בדוחק הגירסא שלפנינו הא נישואין לא אם חזר הראשון ונשאה וגירשה סתם אסורה לזה שאסרה עליו מתחלה דמסתמא על דעת הגט הראשון הוציאה וצ"ע: