שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 5

מצינו אשה וכו'. וא"ת בכל תנאי דעלמא כגון שאומר אל תשתי יין עשר שנים שמותרת לינשא מיד וכשעוברת על התנאי נמצא בניה ממזרים הרי דמצינו אשה בתחלה אין עליה איסור ערוה ובסוף יש בה איסור ערוה וי"ל קסבר ר' שמי כל תנאי שהוא בשב ואל תעשה אסורה לעולם עד שתקיים התנאי. ואני תמה שזו היא מחלוקת ישנה בין הגאונים כמ"ש הרשב"א בסוגיין בד"ה בכולהו תנאי וכו' ע"ש. ולמה לא הביאו ראיה מדברי ר' שמי וצ"ע:

ע"מ שתבעלי לפלוני וכו'. עיי' בקונט'. וכלישנא קמא כך פי' הה"מ פ"ח מה"ג לדעת הרמב"ם ע"ש. ולפי' קמא קשיא הא ר' מנא קאי אר' שמי משמע דאיירי באיסור ערוה וה"ק בתחלה יש בו איסור ערוה והיינו כל"ב שפירשתי וכ"כ הרשב"א. וצ"ל דקסבר סוף ביאה קונה וכי קאמר ע"מ שתבעלי סוף ביאה קאמר ואהעראה הוא דמחייב משום אשת איש. דאי תחלת ביאה קאמר תרווייהו בהדי הדדי קאתו. והא דאמרי' בבבלי קידושין דף י' ע"א איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ונ"מ כגון שהערה בה ופשטה ידה לקבל קידושין מאחר א"נ לכ"ג וכו'. ה"ה דהמ"ל דנ"מ לענין זה דאמר ע"מ שתבעלי לפלוני ולא גמר ביאתו אי שריא לעלמא או לא. והרשב"א כתב וקשה הא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי א"כ כשבועל פנויה הוא בועל דכל שמקיימת תנאה ה"ז מגורשת למפרע וכו' ע"ש. לא ידעתי מאי ק"ל דה"ק בתחלה הוא אסור לבעול דהא קיי"ל סוף ביאה קונה א"כ חיישינן שמא לא יגמור ביאתו וחייב על ההעראה ואית ביה איסור ערוה. דהא אין העראה קונה אא"כ פירש שרוצה לקנות בהעראה כמ"ש תו' שם בקידושין וזה שאמר ע"מ שתבעלי ודאי סוף ביאה קאמר. וכשעבר וגמר ביאתו הותר הגט למפרע ואין בו איסור ערוה כלל שהרי הותר למפרע ה"ה הכא מתחלה אין בו איסור ערוה ולבסוף יש בו איסור ערוה ונכון הוא. והרמב"ם כתב פ"ח מה"ג ה"ז גיטיך ע"מ שתינשאי לפלוני אם נישאת לו ה"ז גט כשאר כל התנאי' אבל אמרו חכמים לא תינשאי לא לאותו פלוני ולא לאחר לאותו פלוני לא תינשא שמא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה ולאחר לא תנשא. שאינו גט אלא בקיום התנאי עברה וניסת לאותו פלוני בטל הגט ותנא והולד ממזר. וכתב הראב"ד ולמה בטל הגט הלא יכול לקיים התנאי יגרש אותה וישאנה בטל התנאי ויתקיים הגט למפרע ואין הולד ממזר והכי איתא בירוש'. וכתב הה"מ לא מצאתי בירוש' אלא כך ע"מ שתבעלי מפלוני בתחלה היא אסור לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע. ואין ענינו למ"ש הר"א ופירושו בתחלה אסור לבעול שמא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה ואע"פ שבגמרי לא הוזכר זה אלא בע"מ שתינשאי דעת הירוש' דה"ה לע"מ שתבעלי. והרשב"א הסכים לדעת הר"א ע"כ. ונ"ל הא דכתב הראב"ד שיגרשנה המקדש תחלה ואח"כ ישאנה בעל התנאי אע"ג דאין ממש בקידושיו דהא עדיין לא חלו הגירושין כיון דלא נתקיים התנאי מ"מ כיון דבגמר ביאה תרווייהו בהדי הדדי אתיין קיום התנאי וקידושי הראשון הלכך יגרשנה הראשון תחלה. ופירושו בירוש' נראה ברור דכיון דבגמר ביאה חל הגט למפרע דהא אמר ע"מ א"כ למה יהיה הגט בטל וכמ"ש בסמוך בשם הרשב"א ובתירוצי. ובלח"מ כתב דה"פ מצינו אשה בתחלה כלומר המגרש אשתו ע"מ שתבעל לפלוני ובא אחר וקדשה ואח"כ בא עליה אותו פלוני בביאה ראשונה אינו חייב משום ערוה דלא חלו קידושין עד גמר ביאתו ובביאה שנייה חייב משום ערוה שכבר אלו הקידושין למפרע מיד אחר גמר ביאתו הראשונה והביא דמיון לזה הא למה זה דומה וכו' כלומר אותו פלוני אסור לבוא עליה אפי ביאה ראשונה מפני שנראית אשת איש מחמת קידושי האחר עבר ובטל הותר הגט למפרע. ופי' זה דחאו הה"מ ואמר שלא מצאו בירוש' כלומר שלא מצא דברים אלו שכתבתי מצינו אשה וכו' ע"ש. ומה מאוד רחוק פי' זה מפשט הירוש' דא"כ אהאי קאי דברי ר' שמי ועוד דדברי ר' שמי הן הן דברי ר' מנא. ועוד דעיקר הגירסא כמ"ש בקונט' א"ר מנא למה לא וכו' הרי שר' מנא חולק על ר' שמי. וכל זה גרם לו שלא ראה דברי הרשב"א בחידושיו. ולו ראה לא היה כותב שלא מצא הה"מ גירסא זו מצינו אשה וכו'. הרי הרשב"א מביא גי' זו בחידושיו. והה"מ מביא דברי הרשב"א אלו כמבואר בדבריו. אלא שהה"מ קשיא ליה קושית הרשב"א שכתבתי לעיל ומפני כך אמר שאין ראיה מהירושלמי אבל לפמ"ש לעיל ניחא וצ"ע: