שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 2

ויצאה מביתו וכו'. אפי' לא התירה אלא לאדם אחד. וקשה הא אמרי' ביבמות דף ל"ה זמנין שאין קידושין תופסין בכל העריות ר' תנחומא בשם ר"ה ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ומה ת"ל אחר פרט לפ' עריות. הרי דאיצטרך אחר לדרשא אחרינא וי"ל קסבר ר' אילא הא דאין קידושין תופסין בעריות יליף מהיקישא דכתיב כל אשר יעשה מכל תועבות האלה ונכרתו הוקשו כל העריות לאחות אשה כמפורש בקידושין בבלי דף ס"ז. ועיי' מ"ש בתוס' ביבמות שם:

הקיש הווייתה וכו'. בקונט' הגהתי. אך עדיין קשה הא אמרי' בבבלי בסוגיין דאף בהווייה מיבעיא ליה אי קונה אם קידשה חוץ מפלוני ופשיט דמקשינן הוי' ליציאה א"כ איך נאמר דילפי' יציאה מהווי' וצ"ל דה"פ מקיש קודמי הויה הראשונה ליציאה שהיא קודמי הוי' שניה וכ"ה בבבלי בפרקין. אלא דלשון הש"ס לא משמע כן. לכך נראה דגרסי' הקיש יציאתה למיתה מה המיתה אין לה הויה אצל אחר אף יציאתה אין לה הויה אצל אחר וה"פ כתיב וכתב לה ספר כריתות ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון וגו' מקיש יציאה למיתה מה מיתה לא נשאר אצלה שום הויה אצל אדם אחר כך גט אינו כשר אא"כ לא נשאר אצלה שום הויה ואיסור קידושין דבעל אצל אדם אחר. ובבבלי בסוגיין גרסי' מ"ט דר"א א"ר ינאי משום זקן אחד ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפי' לא התירה אלא לאדם אחד ר' יוחנן אמר ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה אלמא הוי גיטא ורבנן איסור כהונה שאני. ונראה ר' יוחנן ור' ינאי אית להו דבר אחד דקשיא לר' ינאי קושית הש"ס ה"ל לפלוגי בכה"ג במתני' וכמ"ש בקונט' וצריכין לומר דיליף ממיתה דמתיר' ומחצה ובעינן כמיתה ממש דמתרת לרוב העולם אף גט כן הוא וכ"ת א"כ והיתה לאיש אחר ל"ל י"ל איצטרך דלא נידרוש היקישא דמיתה כרבנן כדמסיק ורבנן דרשי לאיש אחר אין זה בן זוגו של ראשון זה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניסה וכ"ה בבבלי סוף פרקין. ועמ"ש בתו' בסמוך. ור' יוחנן קאמר דמאשה גרושה מאישה יליף ר"א דסברא הוא למדרש לאיש אחר כדר' ינאי אלא דלפ"ז ה"א אפי' לא התירה אלא לאיש אחד לכך איצטריך היקישא דמיתה וכמ"ש דאי לאו קרא דגרושה מאישה ס"ד למידרש היקישא דמיתה כרבנן דבעינן בגט שלא יהא לה הויה אצל אחר דומיא דמיתה. ועמ"ש לקמן בסוגיין בתו' בד"ה אף וכו'. ומעתה מ"ש תו' בבבלי דף פ"ג ע"ב בד"ה רבא וכו' א"כ תיקשי לר"י דפליג לעיל אר' ינאי ע"כ ל"ק כלל דאף ר' יוחנן כר' ינאי ס"ל. והא דפריך ר"א נמי מאיסור כהונה יליף. היינו דס"ד דמקשה דר"י אית ליה דר"א ורבנן בהא פליגי אי יליף מאיסור כהונה או לא ומשני רבא כר' ינאי ס"ל ואף ר' יוחנן סבר כן וכמ"ש. ותימא לי לפמ"ש תו' דף פ"ב ע"ב בד"ה אפי' וכו' וי"ל דמייתי כיון דאם לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה א"כ כי אמר חוץ מפלוני הוי גט גמור דאל"כ סברא הוא אם לא נתגרשה אלא מאישה אפי' ריח הגט אין בו ולא הי' אוסרו הכתוב לכהנים. מאי פריך הש"ס לקמן אי נימא איסור כהונה שאני הא ר"א נמי מאיסור כהונה מייתי ליה. הא לא דמיא להדדי שהרי אף ר"א מודה דאיסור כהונה שאני ופריך שפיר איסור כהונה שאני. ומאי דוחקא לאוקמי רבא כר ינאי דוקא ודלא כר' יוחנן וצ"ע: