שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 8 · הלכה 10 · Segment 5

מה אנן קיימין וכו'. כתב הרשב"א בתי' ר"פ ג"פ הא דתנן פשוט שכתבו עדיו מאחריו היינו שעשאו כפשוט וחתם עדיו למטה כדינו ולרבות בעדים החתי' עדים מאחוריו פסול וכו' ומן הירוש' למדחי' דגרסי' התם מה אנן קיימין וכו' וה"פ ואי בשקשרו וחתמו מבחוץ כל עמא מודו שאינו יכול לעשותו פשוט אגב אחריני נקט לה דאלו מתני' מתוכו אלא כי איירי מתני' בשקשרו וחתמו מתוכו ומאחוריו וסברי רבנן אינו רשאי לעשותו פשוט דמקושר זמנו קודם שנה אחת ע"ש. וקשה א"כ פשוט שכתב עדיו מתוכו ומאחוריו למה פסול הלא יכול לטייט הצד שאחוריו ותו ליכא פיסול ולמה פליג רחב"ג במקושר שכתבו עדיו מתוכו מפני שיכול לעשותו פשוט וסובר דלאי קפידא היא לו ולא פליג בפשוט שכתבו עדיו מאחוריו מפני שיכול לטייטו. גם גירסא שלפנינו מורה היפך מדבריו דגרסי' אלא כן נן קיימין בשקשרו מבפנים אחר כך חתמו מבחוץ ולא אמר בשקשרו וחתמו מבפנים אלא בשלא חתמו מבפנים איירי. והרב ז"ל הוסיף תיבת וחתמו כדי לפרשו לפי ענינו. ול"נ שגירסא שלפנינו עיקר וה"פ שקשרו מבפנים היינו שכפל כל השטר שהחלק שבפנים שהוא למטה מהשטר היפך לאחוריו וכפלו על אחורי השטר והתחיל לקשר ממטה למעלה נמצא שהקשר הוא מבפנים וחתם העד הראשון מבחוץ על החלק הראשון שהוא סמך להשטר והקשרים קצרים שאין בין חתימת העד הראשון והשני שני שיטין והשתא כשפושטין הקשרים הרי העדים החתומים על השטר הן ככל עדות החתומים מתוכו ורבנן סברי שאינו יכול לעשותו פשוט מפני שגופו של שטר מוכיח עליו וכדמסיק. והשתא פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ממש ודאי דפסול לכ"ע ודברים ברורים הם ועולים כהוגן לפי הפי' שכתבתי לעיל בשם הרמב"ם בגט מקושר:

אפי' תימר וכו'. עיין פי' בקונט' והוא מדברי הרמב"ן בתי' ר"פ ג"פ. וסיים שם הא למדנו שאין שריר וקיים מעכב בגט פשוט וכיון שכן אין למדין משטה אחרונה אפי' כתוב בו ש"ו ונתבטל מנהגינו לקיים מחקי' ותלויות בשיטה אחרונה מאחר שמנהגנו לכתוב בכל שטרות שריר וקיים ופוסלין שטר שאין בו ש"ו. והדבר נראה אף לבבלי מדפריך בגיטין והא בעינן שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה ומפרקינן בדמיהדר אלמא ליכא תקנתא לאכשורה שיטה אחרונה ועוד דלא מקשינן והא בעי' דכתיב ביה ש"ו אלמא בלא"ה כשר ע"כ. וקשה לפי' בקונט' ר' אבין ור' אחא אמרי חדא ולא הוסיף ר' אחא כלום. ולמה לא פי' דגם ר' אבין לתרץ תשובת ר' על רחב"ג קאי דכיון דטופס הפשוט נמי כן הוא לכתוב בו ש"ו א"כ ליכא הוכחה מגוף הגט שהוא מקושר. וע"ק פשטא דשמעתתא משמע דכולא שינוייא לתרץ קושית הש"ס מברייתא ארב הונא אבל לא להשיב על דברי ר' דאל"כ ה"ל לאקשויי מברייתא אדברי ר' תו לפרשם בענין אחר. לכך נראה ברייתא דתני טופס שטרות כן הוא ל"ק לר' דברייתא איתניי' לאחר ר' שכבר תיקנו טופס שטרות אפי' פשוטי' לכתוב בהן ש"ו או מקבל עלי אלא ברייתא לר"ה קשיא דאיהו במקוש' דוקא קאמר אין העדים חותמין עד שיקראו בו מקבל עלי ובברייתא תניא טופס שטרות כן וס"ד אפי' בפשוטים ור"ה בתרא הוא ומשני ר' מנא ברייתא נמי במקושר ור' אבין משני ברייתא איירי לכתחלה וכיון דבדיעבד אינו מעכב אין למידין משיטה אחרונה אבל במקושר מעכב אף השתא הלכך לא חיישי' שמא זייף וכדשני לעיל בסוגיין ור' אחא נמי לתרוצי ברייתא קאתי דאיירי באתרא דנהיגי להוסיף על ההלכה וכותבין בכל השטרות ש"ו ופסלי כל שטר שאין בו ש"ו כמו דנהיגי במקצת מקומות לפסול פשוט שאין בו ג' עדים ורב הונא בכל המקומות איירי דבמקושר צריך שיכתוב ש"ו מדינא כתקנת חכמים. ולפ"ז יש ראיה בהיפך דבמקומות דנהיגי למכתב ש"ו השטר פסול אם לא כתב בו ש"ו. והשתא אנן שכותבין בכל השטרות ופסול אם לא כתב בו ש"ו כהך ברייתא דתני טופס הגט כן הוא למידין משטה אחרונה ואין זה מדעת הסופרים לחוד כמ"ש הרמב"ן שם. ומ"ש מההיא דגיטין אלמא ליכא תקנתא לאכשורי לשיטה אחרונה. תימא גדולה היא הא כ' הרשב"א בחי' פ"ק דמכילתין דף י' בד"ה והא וכו' בשם הרמב"ן דקושית הש"ס לפסול כל השטר כיון דדרך שטרותיהן להרחיק טוכא ואפשר שהוסיף כמה שיטין אא"כ החזיר מענינו של שטר בשטה אחרונה שנראה כסוף השטר וכ"כ הר"ן. והא ודאי דאין כותבין העכו"ם בשטרותיהן שריר וקיים ואם מנהגם לכתוב ענין הדומה לזה בסוף כל שטרותיהם והשטר פסול בלא"ה פשיטא דכשר כמו שריר וקיים. ומש"ע ועוד דלא מקשינן והא בעינן דכתיב ביה ש"ו וכו'. דלא תיקנו ש"ו אלא בשטרות ישראל כדי ללמוד גם משיטה אחרונה אבל בשטרותיהן לא תיקנו ואי לא כתיב ביה ש"ו אין למדין משיטה אחרונה אבל כל השטר כשר וכיון דמוקי ליה במהדר תו לא צריך ש"ו:

הדרן עלך פרק הזורק