שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 8

נתן לה את גיטה וכו'. וקשה הא אמרינן בסמוך הוא עצמו שהביא גיטו א"צ שיאמר בפ"נ והכא בשהוא בעצמו אומר לה הא גיטיך בתצרך שבעכו איירי ודותק לומר בשא"ל ע"י שליח איירי וצ"ע. כ' הרשב"א פ' הזורק דף ע"ז ע"ב נתן הגט בחצרה שבציפורי וא"ל הא גיטך בחצרך ואמרה תזכה לי חצירי בזו נראה דמגורשת ומצאתי בירוש' פ"ק נתן לה גיטה וכו' ואר"ח נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה אלמא בכענין זה זכתה לה חצרה ומגורשת. אא"כ תדחה דר"ת כר' הושעיא ס"ל והראשון נראה ע"כ. ולפמ"ש בקונט' אף מר' ירמיה מוכח כן דהא עד כאן לא מיבעיא ליה לר"י אלא אי צ"ל בפ"נ או לא אבל כי קאמר בפ"נ ודאי מגורשת וכן סובר ר' אבא. אך נ"ל דאין מכאן ראיה דאיכא לאוקמי בשעומד בצד חצרה דעכו חציה בא"י וחציה בח"ל כדאמרינן לקמן ה"ב והיא עומדת בח"ל וחצרה באותו צד שהוא א"י ולכך נקט עכו דוקא כדי שתוכל לעמוד בצד חצרה. והר"ן כ' אדברי הרשב"א ולא ידעתי איך מתגרשת הא בשעה שזרקו בחצר לא הוי שליח דידיה ודידה ואינו אלא כנתנו בידה לפקדון וכי אמרה תזכה לי חצירי היכי מתגרשת הא בעינן שיאמר לה הא גיטיך וכו' ע"ש. ואיני מנין דבריו הא קיי"ל אף במדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה סתם סגי וזו קבלת גיטה וקנין חצרה באין כאחד: