שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 7

כל שאלו בתנאי ע"מ פסול וכו'. משמע דאפי' תנאי ע"מ פוסל. וקשה הא מפורש לעיל דבחוץ פליגי אבל בע"מ אפילו בכתב כשר וכ"ש בע"פ וכ"ה בבבלי וי"ל אתיא הך ברייתא כרבא דאמר ע"מ פוסל לפני תורף וה"ק כי היכי ע"מ בכתב לפני התורף פסול דגזרי' אטו חוץ ה"נ יש לנו לגזור בבע"פ לפני התורף ע"מ אטו חוץ דהא חוץ מדאורייתא פסול אפי' בע"פ לפני התורף וא"ת איך כייל כל שפוסל בכתב וכו' הא חוץ בע"פ לאחר התורף ודאי דאינו פוסל אלא בכתב כדמוכח מתני' דתני כתבו וכו' וי"ל בתנאי שע"מ איירי אבל לא בחוץ וכן משמע לשון הש"ס א"נ שילא מוקי מתני' בלפני התורף וקמ"ל דאפי' לפני התורף ובכתב חוץ. הוא דפוסל ולא ע"מ אבל ע"פ נמי פוסל בחוץ לפני התורף. מיהו בבבלי לא משמע הכי אלא לכ"ע חוץ פוסל בכתב אפי' לאחר התורף וע"ש בתוס'. ונראה לר"ז אפי' אמר בע"פ קודם התורף וכתבו בתוכו לאחר התורף כשר דאל"כ אמאי לא מוקי ר"ז ברייתא דחני אבוה דר' אבון בכה"ג ואין צורך להגיה כלל א"ו כמ"ש. ודברי תוס' בד"ה אבל וכו' ע"ש תמוהים דמרב ספרא אין ראיה אם נכתב אח"כ. גם אין ראיית' מוכרחת כ"כ דר"ס ור"ז אמרו דבר א' וצ"ע. ועיי' ברמב"ם פ"ח מה"ג: