שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 6

מה פליגין ביוצא מתחת ידי אחר וכו'. בקונט' פירשתי בלישנא בתרא דפליגי אי גזרי' שמא יחזיר הדבר לקלקולו או לא. וכ"ה בבבלי בפרקין. אך קשה א"כ אף ביוצא מתחת ידו פליג ר"י ור"ז קאמר אבל ביוצא מתחת ידו אף ר"י מודה דפסול וא"ת אף לל"ק שבקונט' קשיא ליה רישא י"ל קסבר ר"ז רישא בשלא הביאו אלא אחד איירי אבל לל"ב קשיא. מיהו לפי המסקנא לברייתא דר' ינאי דפליג ר"י אף ברישא ודאי י"ל כל"ב וכדמסיק בבבלי. אך קשה על הבבלי מאי דוחקי' למוקמי לישנא אחרינא דר' יוחנן דלא כרבא הא גם לרבא ניחא דר' יוחנן מוקי פלוגתייהו דת"ק ונ"י בשנים שהביאוהו אי צ"ל בפ"נ וכמ"ש בקונט' בל"ק וכ"ת משום דקשיא ליה מנ"ל לר' יוחנן דשנים שהביאו אצ"ל כן אי לאו דמסברא אמר כן י"ל ברייתא דתני בה דברישא נמי פליג ר' יהודה קשיתי' לכך מוקי פלוגתייהו בהכי ועוד אף דאית ליה לר' יוחנן מסברא כן ניחא ליה למוקמי רבנן כוותיה וצ"ע:

מתיב ר"ז לר' אימי. עיין בקונט'. מ"מ שמעינן מהכא דל"ק לפלוג ברישא אלא למ"ד שנים שהביאו גט צ"ל בפ"נ אבל למ"ד א"צ ל"ק מרישא. וזה כפי' רש"י ותו' בסוגיין ודלא כפי' הרשב"א בחי' ע"ש. מיהו יש לקיים הגי' שלפנינו דר"ז הקשה לר"א וה"ק אם ביוצא מתחת ידו מכשיר ר"י וצריכין לומר דסובר ר"י אם עד אחד מעיד על החתימה ולא על הכתיבה נמי האמינוהו חכמים כשנים א"כ ליפלוג נמי ברישא בא' אומר בפ"נ ואחד אומר בפ"נ וברייתא דר' יונה סייעתא היא לר' אימי. מיהו מדקאמר בסמוך אתיא דר' יוסי כר' אימי עד דלא הדר ביה משמע דר' אימי הדר ביה והיינו מברייתא דר יונה וכמ"ש בקונט'. וא"ל דגרסי' בסמוך ר"ח בשם ר' אימי אר"ז וכו' והיינו לבתר דהדר ר' אימי אין משמע כן בסוגיין אדרבא ר' אימי הוא שהשיב על ר"ז לכן גירסתי בקונטרס עיקר: