שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 2 · Segment 2

אר"י פסול מפני אכילת פירות. כ' הרשב"א בשם בעה"ע מדגרסי' בירוש' רי"א מפני אכילת פירות ש"מ דקמייתא אפכינן ור"י ור"ל קיי"ל כר' יוחנן וכו' ע"כ ונ"ל דאין מכאן ראיה וכו' והא דירוש' לא משגחינן ביה דלכאורה לא משמע הכין בגמרין וכו' ועוד סוגיין דעלמא הכין דאי מפכינן קמייתא אין לבעל פירות משעת כתיבת העדים ואילך אפילו לרבנן אליבא דר"י דקיי"ל כוותיה ואלו בב"מ גבי מצא גט אשה בשוק אקשינן בזמן שהבעל מודה מיהת יחזיר לאשה וניחוש דלמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל וזבין פירי מניסן ומפקא גיטא דכת' בניסן וטרפא לקוחות שלא כדין ואם איתא מדינא טרפא לה דהא מוציאין פירות משעת כתיבת עדים אלא וכו' איפוך בתרייתא ודוחק לומר דהת' לפרוקה דמתני' אף לר"ל הוא דבעי ע"כ. ואין אני רואה בזה ראיה מוכרחת לחלוק עלינו את השוין. חדא אין זה דוחק. דבעי לוקמה מתני' אף כר"ל דהא אמרי' התם בב"מ הניחא למ"ד משנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות אלא למ"ד עד שעת נתינה מא"ל הרי כרוצה לאוקמי מתני' ככ"ע. מיהו לזה י"ל הא ודאי נראה להש"ס דוחק לאוקמי מתני' כר"ש ודלא כרבנן. אך כיוצא בזה דחה הרשב"א גופא ראית בעה"ע מההיא דפ' כל הגט ע"ש. ועוד עיקר ראיה זו איני מכיר הא פירש"י בסוגיין בבבלי דף י"ח דאף למ"ד משום פירות איכא למיחש שמא פייס ובגיטין כבאין ממדינת הים איכא למיחש שמא כתב בניסן ולא בא לידה עד תשרי ובנפל איתרע וחיישינן לכל מאי דאיפשר למיחש אלא משום דקלא אית להו לא חיישינן א"כ קושית המקשה בב"מ היא אף למ"ד משום פירות ושני ליה משום דקלא אית להו לא חיישינן וזה ברור לדעת בעה"ע. והרא"ש כתב וגם מן הירוש' אין ראיה כי הוא פליג אגמרא דידן כי אינו מפרש בירוש' טעמא דבת אחותו אלמא גם ר' יוחנן אית ליה טעמא דפירות וכו' ע"ש. ואיני מבין דבריו וכי משום דלית ליה טעמא דפירות וכו' ע"ש ואיני מבין דבריו וכו' משום דלית ליה טעמא דבת אחותו מוכרח לומר דר' יוחנן ס"ל טעמא דפירות טפי ה"ל למימר משום ר"ל טעמא דפירות והדברים מראין בהיפך וכמ"ש בסמוך וראיתי להרב בעה"ע בספרו מאמר ראשון שכתב ש"מ דאפכינן קמייתא וכו' ומדגרסי' בב"מ פ"ק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה וליחוש עמא כ' בניסן ולא נתן עד תשרי ואזל בעל וזבן פירי מניסן עד תשרי ולא קפריך וליחוש משום בת אחותו ע"כ ע"ש ותימא הא מפורש שם בגמ' דקושית הש"ס היא למ"ד עד שעת נתינה וזהו למ"ד משום בת אחותו כמפורש בבבלי בסוגיין וכמש"ל וצ"ע:

מעתה תחוש לגיטין הבאין ממדינת הים שמא נכתבו ביום וכו'. וקשה מאי פריך לר' יוחנן הא ר"י אית ליה טעמא לפי שאין עדי' מצויין לקיימו כמפורש בפ"ק אבל לשאר פסולים לא חיישינן ועוד קשה הא אמרי' לעיל פ"ק הלכה א' דצ"ל נמי בפ"נ ביום ועמ"ש שם בתו' בד"ה שניי' וכו' וע"ק תיקשי ליה לר"ל אמתני' דתנן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול מיהו הא י"ל קסבר ר"ל טעמא דתקנו זמן בגיטין שמא יחפה על בת אחותו וכיון דלא שכיח לא גזרו רבנן בגיטין הבאין ממדינת הים אבל לטעמא דפירות פריך שפיר דודאי שכיח טובא. אך קושיות הראשונו' קשיין וע"ק הא דמשני זה זיופו מד"א דחוק דהא אף במוקד' זיופו מתוכו הוא שלא היה להן לחתום שטר כזה וכמ"ש תוס' בב"מ דף ע"ב ע"א שגם העדי' פסולים ע"ש. לכך נראה דל"ג שמא נכתבו ביום וכו' אלא מגיטין הבאין ממדינת הים פריך דמיכתבי בניסן ולא מטו עד תשרי וטרפי מלקוחות שלא כדין וזהו כפירש"י דאף למ"ד משום פירות פריך ושני ליה שפיר זה זיופו מדבר אחר שאין כאן שום זיוף אלא פסולו מחמת דבר אחר שלא בא בזמנו: