שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 4

אם משקיבל עליו וכו'. פירשתי בקונט' משקבל עליו היינו שאמר כן בפי' בעינא להו. דאי בשתיקה קבלוהו דשתיקה כהודאה דמי א"כ מאי קאמר בסמוך אלא כן אנן קיימין בסתם והיינו בשתק ולבסוף צוח. מיהו בבבלי חולין פ"ב מסיק בשתק ולבסוף צוח לכ"ע קנה כי פליגי בשזיכה לו ע"י אחר בפניו ר' סובר מדשתק קננהו ורשב"ג סובר הוכיח סופו על תחלתו והא דשתק סבר אמאי אצוח הא לא אתי לידי. ולשון הברייתא בסוגיין משמע קצת כדברי הבבלי דתני האומר ינתנו כל נכסי לפלוני וכו' ובבגלי הגירסא הכותב כל נכסיו וכו'. וא"ת לרבי כיון שאמר הכהן אי אפשי בהן הפקירה נינהו ואיך יאכלו העבדים בתרומה כבר שניא לה בבבלי כריתות דף כ"ד קסבר רבי מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה והרמב"ם כ' פ"ט מה' תרומות מעוכב גט שחרור אסור בתרומה וכ' הכ"מ בעיא פ' השולח ולא אפשיטא ועוד יתבאר בסמוך וז"ל הרמב"ם שם בסמוך הכותב נכסיו לאחר וכו' והיו בהן עבדים ושתק ולבסוף צוח ה"ז ספק וכ' הכ"מ ואמרינן התם תנא קמא סבר מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה וי"ל דרשב"ג פליג עליה בהא וכיון דמספקא ליה הלכתא כמאן פסק לעיל בסמוך לחומרא ע"כ. וכ' במשנה למלך בדברי מרן הגדילו התערובות דבפלוגתא דתנא קמא ורשב"ג אין שם זכר למעוכב גט שחרור דלא שייך כלל ומ"ש הרב ועוד יתבאר בסמוך וכיון דמספקא ליה וכו' כל אלו הדברים תמוהים הם עד מאוד וצ"ע ע"כ. ואני תמה איך נעלם ממנו גמ' דכריתות ודברי תוס' בחולין פ"ב ובגיטין פ' השולח שמפרש שם דר' סובר מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה. ואפשר שכוונת ה"ב דר' ורשב"ג לא פליגי כלל במעוכב גט שחרור דאף רשב"ג סובר בהא כר' וטעמו דרשב"ג משום הוכיח סופו על תחלתו ולא קנאן הכהן מעולם וכן מפורש בחולין פ"ב. ואף שאין לשון הרב מורה כן דודאי שייך פלוגתייהו דרבי ורשב"ג בהא דמעוכב גט שחרור דאי אמרינן הלכה כר' ע"כ צ"ל דמעוכב אוכל בתרומה וכדמסיק בכריתות. אך קושיתי הנ"ל ודאי קושיא היא די"ל דאף רשב"ג סובר דאוכל. אלא שראיתי לתוס' בגיטין פ' השולח דף מ"ב ע"ב שכתבן כד"ה מעוכב גט שחרור וכו' הך בעיא לא אתיא אליבא דר"ל פ"ב דכריתות דמסקינן אליבא דרשב"ג מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה ע"ש. משמע קצת דפליגי רבי ורשב"ג בהא. אך כל מעיין ישפוט בצדק דטעות סופר הוא בתוס' וצ"ל דמסקינן אליבא דרבי וכן מפורש בכריתות וקשיא לתוס' שפיר דה"ל למפשט מפלוגתייהו דרבי ורשב"ג וצ"ע:

לית בר נש אמר אי אפשי וכו'. עיי' פי' בקונט'. וקשה דלמא לא אסיק אדעתיה שיאכלו העבדים תרומה ועכשיו ששמע דנפק מיניה חורבא שהעבדים סוברים שקיבלם לפיכך הוא צוח עתה וי"ל מלשון אי אפשי דייק בר' דה"ל למימר לא זכיתי באלו מדקאמר אי אפשי משמע שהן שלו אלא שאינו חפץ עכשיו: