שמתוך שהוא יודע וכו'. ביבמות פט"ו ה"ד ע"ב כתבתי בתו' בד"ה והכא וכו' תימא למה תהא הצרה נאמנת כשאומרת בפ"נ ניחוש דמשקרת כדי להוציא צרתה מבעלה ותשאר היא לבדה ודוחק לומר דאיירי בשגם היא נישאת לאחר ע"י גט זה שלא נמצא מזה רמז בש"ס ופוסקים ע"כ. ואחר העיון נראה דאף אם נוקמי מתני' בכה"ג עדיין תיקשי מ"ש מאומרת מת בעלי דתנן ביבמות פ' האשה שלום האשה שאמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובחה וצרתה אסורה ואמרי' הטעם דקאמרה תמות נפשי עם פלשתים א"כ ה"נ נימא הכי. ונראה לזה ודאי מהני הכתב דלא אמרי' דעבדה כדי להוציאה מביתה. וכן פי' רש"י דף כ"ד ע"א ולאביי לא צריך למיתני כתב ופה דהכי משמע מה בין פה דגט לפה דמיתה אלא שהכתב מוכיח עמו. אך קשה א"כ אמאי קאמר אביי בא"י אינה נאמנת דאי אתי בעל ומערער משגחינן בי' איכא למימר לקלקולא קמיכונה נימא דהכתב מוכיח וי"ל דוקא כשמכונה לקלקלה אין הוכחת הכתב לחוד מהני דאמרי' גדולה נקמה אבל כשאינה עושה אלא להוציאה מהך ביתא מהני הוכחת הכתב:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 7 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d20a60fc510948f204a9dcbc6ecbccbe1569064747953a51e09e6407a5175819