שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 7 · Segment 3

הגע עצמך שעשת עשר שנים ברומי ונישאת. וא"ת מאי פשיטא ליה הא תנן פ"ב דכתובות האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת ואם יש עדים שהיתה אשת איש ואמרה גרושה אני אינה נאמנת וא"ל סובר הירושלמי הא דתנן התם בכתובות בסיפא ואם משניסת באו עדים תצא קאי נמי ארישא וקשיא ליה מהא דכבר ניסת ברומי דאיירי נמי בכה"ג שלא באו עדים שהיתה אשת איש עד לאחר שניסת דא"כ לא קשיא מידי מהך דניסת ברומי אמתני' דהכא דאיירי בשידוע לן שהיתה אשת איש ועוד בירושלמי דכתובות פ"ב משמע דסובר הא דתנן ואם משנישא' באו עדים לא תצא אשבוי' דסיפא קאי ולא אאשת איש דרישא דהא חלקן לשתי הלכות ואי ארישא קאי ה"ל לכללינהו בהלכה אחת. גם הרי"ף שם חלקן לשתים ללמד דלא קאי ארישא ולחומרא וע"ש ברא"ש מיהו מדמייתי הירוש' ארישא דהך תני אם משניסת באו עדים ה"ז לא תצא. משמע דסובר אע"ג דהא דתנן במתני' בסיפא אם משניס' וכו' לא קאי ארישא מ"מ מאי דסתם במתני' פירש בברייתא. וי"ל מתני' דכתובות איירי בשאין הגט יוצא מתחת ידה לפיכך אינה נאמנת אבל כאן דאיירי שהגט יוצא מתחת ידה ודאי יש לנו להאמינה ולא חיישינן לזיופא שאינה מקלקלת לעצמה. וז"ל הרשב"א בחידושיו כ' הרמב"ם פ"ז מה"ג אשה שהגט יוצא מתחת ידה אין חוששין ומחזיקים אותה כמגורשת אע"פ שאין הגט מקויים וכו' וזה תימא שהרי שנינו בכתובות פ"ב האשה שאמרה א"א הייתי וגרושין אני נאמנת ואם יש עדים שהיתה א"א אינה נאמנת ע"כ. וכ' הכ"מ שם ואיני יודע מקום לתמיהא זו דהתם איכא למימר בשאין הגט יוצא מתחת ידה ע"כ. ואני מוסיף על דבריו דמתני' דכתובות אי אפשר לאוקומי בשהגט יוצא מתחת ידה דא"כ קשיא הא דאמרי' התם בבבלי דף כ"ג כ"ע אית ליה דרב המנונא ובהא קמיפלגי מ"ס כי איתמר דר"ה בפניו אבל שלא בפניו מעיזה וומ"ס אפי' שלא בפניו אינה מעיזה ע"כ. ואס"ד מתני' איירי בשהגט יוצא מתחת ידה לכ"ע אתי' בפניו מעיזה דתניא פ"ק דב"מ דף י"ח ע"ב מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה. וכ' תוס' אע"ג דנאמנת לומר גירשתנו הכא אינה נאמנת דמעיזה פניה כיון דהגט מסייעה ע"כ. א"כ ה"נ בשהגט יוצא מתחת ידה אלא שאינו מקויים אמאי תהא נאמנת הא ודאי מעיזה וצ"ע ודברי הלח"מ ספ"ז מה"ג צל"ע. ומ"ש הר"ן שם בכתובות ומיהו לחומרא י"ל דחיישינן למ"ד דאפי' שלא בפניו מעיזה וצריכה גט משני דהא בפרק המגרש קאר"ה אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מקודשת כלומר להצריכה גט משני וכו' וכיון דר"ה דהתם ור' אושעי' דהכא הכי ס"ל חיישינן ע"ש. קשה הא ר' אושעי' אפי' לקולא ס"ל דאינה מעיזה דהא קאמר הא דתנן אם משניסת באו עדים לא תצא אאשת איש נמי קאי וי"ל כוונת הר"ן בהא דחיישינן לחומרא דאינה מעיזה שלא בפניו מיהת שניהם מודים א"נ אף ר' אושעי' לא קאמר דשלא בפניו אינה מעיזה להשיאה לכתחלה אלא כיון דחיישינן לחומרא בשאמרה שלא בפניו הלכך אם ניסת לא תצא. ואני תמה ממ"ש תוס' בגיטין פ' המגרש דף פ"ט ע"ב בד"ה ואידך וכו' והא דאמר בכתובות מ"ס שלא בפניו נמי אינה מעיזה היינו דנאמנת עם מגו שהיה לה ע"כ. נראה דר"ל קודם שבאו העדים היה לה מגו לומר שלא היתה אשת איש מעולם. לא ידעתי מאי מגו הוא זה שיראה לומר כן שיודעת שיש עדים הרבה שהיתה אשת איש משא"כ באומרת גרושה אני אין מי שיכשינ' שתאמר שמסר לה הגט בפני עדים והלכו להם למדינת הים וצ"ע. מיהו מסוגיין ראי' מבוררת לדעת הרמב"ם וכ"כ הה"מ:

הדרן עלך פרק המביא תיניין