שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 7 · הלכה 3 · Segment 6

כל עמא מודיי אמירתו. לגבוה כמסירה להדיוט. נראה דהכא איירי בשלא קנו מידו דבקנו מידו הכל מודים דאינו יכול לחזור בו אפילו בשחרור והפקר דלאחר ל' יום ודאי תנאה הוא. וכן מפורש בבבלי כתובות דף פ"ב. ועיין בתוס' שם. ובירו' קידושין פ"ג תלוש מן הקרקע וכו'. ובהקדש לכ"ע קני אפי' לא קנו מידו. ודוקא באומר מעכשיו אבל אי לא אמר מעכשיו לא דלא מהני אמירה דהקדש במקום דמסירה בהדיוט לא מהני וזו היא דעת הרשב"א שכ' הר"ן בפי' נדרים דף ל' ע"א. ונראה דהחולקים שם סוברים ה"ה אפי' לא קאמר מעכשיו נמי מהני בהקדש דה"ל כמסירה דמעכשיו ונקט ליה במעכשיו איידי דאחריני. ומ"ש הר"ן שם בשם הרשב"א פלוגתא היא בירו' ע"כ לא מצאתי בגי' שלפנינו בנדרים. ואפשר כוונתו לירו' פ"ג דקידושין הלכה א דגרסי' א"ר אבהו א"ר יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים יום ומכרה בתוך ל' יום ה"ז מכורה והקדישה הקדש. ושם גרסי' ר' אבהו בשם ר"י ה"ז עולה לאחר ל' יום מכרה תוך ל' אינה מכורה הקדישה לא קדוש. ש"מ דפליגי. אך קשה הא תרווייהו ר' אבהו בשם ר"י אמרן. והיה נ"ל לומר מימרא הראשונה בדלא אמר מעכשיו וסיפא בדאמר מעכשיו. וכ"נ מסוגיא דהתם דגרסי' אמימרא קמיית' ר' בון בר תיי' בעא קומי ר"ז תמן את אמר אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט והכא את אמר הכין א"ל תמן באומר מכבר והכא באומר לאחר ל' יום לפ"ז אין ראיה כלל משם וצ"ל דגי' הרשב"א במימרא שניה דאמורא אחר אמרה בשם ר"י ותרוייהו בדלא אמר מעכשיו איירי מיהו פשטא דסוגייא לא משמע הכי אלא כמ"ש קמייתא בדלא אמר מעכשיו ובתרייתא בדאמר מעכשיו וצ"ע. ומ"ש תוס' כתובות דף פ"ו בד"ה האומר וכו' וקשה היכי וכו'. נראה לי דל"ק דע"כ איבעיא דרב"ח היא לרב דמעכשיו ולאחר יום ספק הוא לענין קידושין וכמו שכתב בסמוך וה"ה בגירושין אבל בפרה אף רב מודה דתנאה הוי הגוף מעכשיו והפירות לאחר שלשים יום כמפורש בסוגיין והבן כי נכון הוא. וא"ת למאי דמוקמינן סוגיין דהכא בדאמר מעכשיו אם כן מאי קמיבעיא ליה בסמוך אף קידושין כן הא תנן רפ"ג דקידושין הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקידשה תוך ל' יום מקודשת ואינה מקודשת והיינו עד לאחר ל' יום דאז חיילו קידושי ראשון ופקעי קידושי שני ויש לומר הא פליגי בה רב ושמואל כמפורש פרק ג' דקידושין בבבלי ולרב אינה מקודשת לעולם ע"ש: