חברייא בשם ר' יוחנן אינה אוסרתה וכו'. בין לחברייא בין לר' זעירא בגט מודה ר' יוסי דאינו גט. והרשב"א כ' סוף פרקין בד"ה לא נחלקו וכו'. הרמב"ם כ' שאינו גט כלל לאומר שמתיבמת נראה שמפרש לאפוקי מדר"י שאינו גט וכר' יוחנן דאמר לא הודו לו כל סיעתו ולומר שחלוקין עליו חביריו לגבי גיטין שאינה מתגרשת דבר תורה וצ"ע ע"כ. ודאי מהא דלא הודו לו כל סיעתו אין ראיה דמתיבמת די"ל מ"מ ספק הוי וכמ"ש הרשב"ם שם וכמש"ל בסמוך בתוס' בד"ה ב"ד וכו'. אבל נ"ל דראיית הרמב"ם מסוגיין דאמר ר' יוחנן דבגיטין אינו אוסרתה וממילא שמעי' דמתיבמת. ועמש"ל בתוס' בד"ה ב"ד וכו'. והא דאר"י לכך תיקנו זמן בגיטין גזרה שמא יתפה על בת אחותו ליכא לאוכוחי מידי דהא אי הוי גט ליכא למיחש למידי:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 7 · הלכה 3 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d20a60fc510948f204a9dcbc6ecbccbe1569064747953a51e09e6407a5175819