שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 7 · הלכה 4 · Segment 3

שלא עמד מאותו חולי. בבבלי בסוגיין מבוא הך תוספתא ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא שלחו מתס אכלו ארי אין לנו. ופי' הר"ח ארישא קאי אמר אם מתי מחולי זה ואכלו ארי אינו גט שהרי לא נתקיים התנאי אבל אם התנה אם לא יעמוד מחוליו ואכלו ארי או נשכו נחש הרי זה נתקיים התנאי כי לא עמד לפיכך זה גט וזה אינו גט. וכתב הרא"ש ותמהני על ר"ח דשבק גמ' דידן ופי' על פי התוספתא והירושלמי דלכאורה פליגי אהדדי ע"כ. ר"ל דמסקינן בגמרא דברייתא משבשתא ע"ש. ונראה לי אף הר"ח סובר דלגמרא דידן למסקנא הברייתא דאם לא יעמוד מחולי זה דוקא מתוך חולי זה משמע אלא דלא ניחא ליה לפרש כפירש"י דאף מתם שלחו כן דלא לפלוג האי דשלחו מתם אסתמא דירושלמי. ומה שכ' הרא"ש עוד והרמב"ם פ"ט מה"ג כתב דברישא אינו גט ובסיפא ספק משום דפליגי אהדדי צריך גט מספק ע"כ. ר"ל דפליגי הבבלי והירושלמי. והדבר תימא איך שבק הכלל דקיי"ל לעולם סמכינן אגמרא דידן נגד הירושלמי והה"מ כתב הא דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו אסיפא קאי וה"ק מספקא להו אי הוי גט גמור או לא ע"ש. לפום ריהטא היה נראה לי דהספק הוא האומר אם לא יעמוד מחולי זה אם מחולי זה תנאה או חזרה לכך חולצת ולא מתיבמת. אך קשה הא גבי אומר אם מתי מחולי זה כתב הרמב"ם שם לא אמר כלום דאם מתי מחולי זה כל שלא אמר מהיום לאחר מיתה משמע ואין גט לאחר מיתה ע"ש ובהה"מ. אם כן אף אם לא אעמוד נמי יש לפרשו לאחר מיתה. גם אסוגיין יש להקשות אף שלא עמד יש לומר חזרה הוי מיהו הך קושיא איכא לתרוצי כל היכא דנוטה הדעת קצת לפרש דלאו חזרה הוי מפרשינן לי' בתנאה. ובבבלי קידושין פרק ג' דף נ"ט ע"ב לא משמע הכי בגיטין עי' שם. ולשיטת הרמב"ם יש לומר אם לא אעמוד ודאי מעכשיו משמע מדלא אמר אם מתי (ועיין ברש"י בפרקין דף ע"ב ע"ב) אלא מספקא ליה מחולי זה אי תנאה או חזרה הוי. אך קשה שכחב הרי זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל עליו בית וכו' אינו גט. ומהיום אם מתי לכ"ע מעכשיו הוא וכמו שכתב שם ואפ"ה אינו גט ש"מ דסובר מחולי זה דוקא משמע. לכך נראה דמספקא ליה כיון דפירש ואמר אם לא אעמוד משמע דאעמידה מחולי זה קפיד והרי לא עמד כדעת הירושלמי או דלמא עקירא אחולי קפיד שיגרום המיתה ואם אינו הגורם לא יהא גט. והיינו דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו דבר ברור ואף המסקנא איכא למימר דקאי הכי. ועוד נראה לי לקיים פי' הר"ח אף לפי המסקנא דרבא לרבינא פריך לדידך דטעמא דברייתא משום דאין אונס בגיטין אפי' באונסא דלא שכיח אם כן תיקשי רישא מ"ט אינו גט וע"כ לומר אם לא עמדתי מהני שהרי לא עמד אם כן אין ראיה מברייתא דשאני הכא דהוי לי' כאלו פירש ואמר דאפי' אונסא דלא שכיח מקבל על עצמו מדלא אמר סתמא אם מתי ואמר רב אחא דלמא לעולם כדקאמרת דטעמא דסיפא דהוי גט משום דאין אונס בגט ומשום דקשיא רישא לסיפא לא מותבינן תיובתא מינה בתמיה ושני ליה דאי משבשתא היא ודאי דלא מותבינן מינה. והשתא לפי המסקנא אם לא אעמוד הוי גט וכמו שכתב הר"ח. ולא פליגי הירושלמי והבבלי. ועיין ברשב"א: