שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 9 · הלכה 8 · Segment 5

לא בעית כו'. וקשה דלמא הא דקאר"א ד"ה לא קאי אמתני' דג' גיטין דפרקין אלא אפלוגתייהו דת"ק ור' יוסי באמר אמרו וקאמר מתני' אתיא אף כרבנן והא דמכשיר הכא בכתב סופר היינו בדיעבד דומיא דרישא וכמ"ש בסמוך וקמ"ל דמתני' דג' גיטין לאו בכתב ידו דוקא אלא אפי' בכתב סופר ועד כשר בדיעבד א"נ אפי' מוקמית מתני' דהכא דבלכתחילה איירי נמי ניחא דאיירי בסופר מובהק וכדמוקי לה שמואל בבבלי בפרקין דף פ"ו ע"ב וי"ל ר' יוחנן שמע מר"א דקאמר ד"ה היינו כת"ק דמתני' דג' גיטין גם לא נ"ל לחלק בין סופר מובהק לשאינו מובהק. ור' יוחנן דלא ס"ל כר' יוסי מוקי מתני' דהכא כר"א דמתני' דג' גיטין ותנא כתב סופר ועד כשר וכ"ש כתב ידו ועד. משמע מהכא דלית הלכתא כר' יוסי באומר אמרו. ותימא שלא הביאו הפוסקים ראיה מהכא דאמר אמרו כשר ועיי' רשב"א הוף פרק התקבל. והמהרש"א בדף פ"ו בד"ה אמר רב כו' דהירוש' סובר כתב סופר ועד שנינו ע"ש ולפי הנראה גי' משובשת היא:

מכיון שאינו מצוי לזוג כו'. בבבלי פריך ודלמא אמלוכי אימלך כתבו תו' ופירש"י כיון שביטלו שוב אינו יכול לחזור ולגרש בו וא"נ דלר"נ דאמר חוזר ומגרש בו מאי איכא למימר ע"כ ותימא הא ודאי צריכין לפרש מתני' אף לרב ששת. ולשון מאי איכא למימר משונה דודאי לר"נ ניחא ול"ק למקשה אלא לרב ששת וע"ק לשיטת תו' שכתבו ר"פ השולח בד"ה התם כו' דמודה ר"נ בשביטל בפירוש דאינו חוזר ומגרש בו וכ"כ הרא"ש א"כ פריך שפיר ניחוש שמא. ביטלו בפירוש וא"ל בשלמא שביטלו סתם נראין הדברים הואיל ויש ריוח מלמטה אבל שביטלו בפירוש אין רמז לדבר דא"כ אף לפיר"י שכתבו תו' דחיישינן שמא כתבו לשם איש אחר ונמלך כו' מאי רמז איכא לדבר טפי נאמר שכתבו לשם עצמו וביטלו וכשר לגרש בו לר"נ אלא ודאי כל שביטלו חיישינן שמא נעשה בכענין דפסול א"כ ה"נ חיישינן שביטלו בפירוש. ומ"ש תו' ועוד פי' דה"ל כמו נכתב ביום ונחתם בלילה וא"נ כי העדים נזהרים שלא יחתמו על שטר מוקדם ע"כ נראה דסובר רש"י גט השולח למדינת הים לא שייך בו מוקדם דקלא אית להו כדאמרי' בבבלי לעיל פ"ב דף י"ח ואפי' לכתחלה מותרים העדים לחתום שטר מוקדם כל שיש בו זמן וע"ש בתו' בד"ה הנהו כו'. והכא חיישינן שמא אמר לשלחו למקום אחר ואימלך ונתנו במקומי ביום החתימה והרי הוא מוקדם:

כיני מתני' כו'. עיין בקונט'. וקשה אס"ד איש פלוני בלא עד כשר כ"ש איש פלוני בן איש פלוני בלא עד דכשר ועוד דצריכין להגיה חניכתו כו' כשר במקום פסול לכך נראה מ"ד כיני מתני' כו' עיקר אתי לאשמועינן דכך היו נקיי דעת עושין היינו שהיו חותמין פב"פ ולא היו חותמין עד וגרסי' תחלה וכך היו וכו' ובתר הכי תנן כתב חניכתו פסול והיינו כגירסת רש"י ול"ג איפכא כגי' שלפנינו כיון דחניכתו פסול איך נאמר שנקיי הדעת היו עושין כן ור' אבהו פליג ואמר חניכתו כשר דהא אפי' אם כתב אני לחוד כשר וכ"ש חניכתו וסובר שגי' הירוש' עיקר במתני' ועמש"ל במשנתינו: