שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 2

אילו המביא וכו'. עמש"ל הלכה ג' בד"ה אף הלקוחות וכו':

שניא היא שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין. משמע דלאו בלשמה לחוד הוא דאינן בקיאין אלא אף בשאר דיני גיטין. וכן מפורש לקמן בסוגיין דגרסי' עד שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום נכתב לשמה ונחתם לשמה. והיינו כפירש"י ודלא כמ"ש תוס' דף ב' ע"ב בד"ה לפי וכו' בשם ר"ת בכל הלכות גיטין בקיאין חוץ מכתיבה לשמה. ומאי דקשיא לתוס' שם מהא דפריך בבבלי דף ט' ותו בין לרבה בין לרבא הא איכא מחובר אלמא לרבה דוקא נקט לשמה בכלל מוליך ומביא ולא נקט מחובר ע"כ. נ"ל דקושית הש"ס היא אליבא דר"ט דפ"ד דמקשה הך ברייתא כר"מ אתיא דסובר עידי חתימה כרתי כמפורש שם בבבלי בהך סוגיא ע"ש. ובפ"ב דף כ"א ע"ב קאמר רשב"ל לר"מ כתבו לתורף תלשו וחתמו ונתנו לו כשר הלכך אין לפרש בפ"נ ובפ"נ בתלוש קאמר דהא אפי' נכתב במחובר נמי כשר וכל שאינו בכלל בפני נכתב אינו בכלל בפני נחתם. והר"ן כתב מ"ש רש"י למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה שיילינן ליה אם נכתב לשמה ואמר אין ע"כ יש לזה הוכחה בירושלמי דגרסי' התם בפ"נ ובפ"נ היינו בפ"נ לשמה ובפ"נ לשמה. וכ"כ בחי' ודבריו אלו משוללי הבבנה. ונ"ל שכיון להא דאמרי' בסוגיין עד שיאמר בפ"נ לשמה וכו' משמע דשיילינן ליה וצריך שיאמר לשמה דודאי בתחילת דיבורו א"צ שיאמר כן. וממ"ש דס"ל לירוש' בפ"נ קאי נמי אשאר דקדוקי גיטין ולא אלשמה לחוד ממילא שמעינן דשיילינן ליה דכל הני מילי לאו בכלל בפ"נ סתמא נינהו וכמ"ש המהרש"א בתו' בד"ה לפי וכו' ע"ש. ומה דמקשי' תו' ורשב"א ור"ן לפירש"י דא"כ הל"ל איכא בינייהו אם צריך לשאול ועוד א"א דלא משתמיט בשום מקום דצריך לשאול. נ"ל ודאי מודה רבה אם לא שאלו סגי בהכי בדיעבד דהא קיים תקנת חכמים אלא לכתחלה בעינן למישייליה שמא לא כיון להעיד על כל הפסולים וכמ"ש בסמוך אבל בדיעבד לאחיישינן דסתם ספרא דדייני מיגמר גמירי גם אפשר שהעיד על כל הפסולים וגם הבעל סובר כיון שאמר השליח בפ"נ מסתמא שאלוהו הב"ד ולא אתי לערער ולא אמר א"ב אלא בדבר דאפי' בדיעבד פוסל. ומיושב שפיר קושיא הראשונה. גם מאי דמקשה הרשב"א ליתקון דנימא שליח בפירוש נכתב לשמה ואי גייז ליה נישייליה דהשתא נמי שיילינן ליה ועד דאמר נכתב לשמה לא מתכשר ע"כ ונ"ל דל"ק דהא כבר אמרנו דאינו מעכב בדיעבד. גם קושיא השניה לאו קושיא היא לפמ"ש שמפורש כן בירושלמי וגם בבבלי משמע כן דקאמר מי קתני בפ"נ לשמה וכמ"ש תוס' ונכון הוא:

ר' מנא סבר מימר בערר שחוץ לגופו וכו'. בבבלי דף ג' ע"א גרסי' האי קולא חומרא היא דאי מצרכת ליה תרי לא אתי בעל ומערער ופסיל ליה חד אתי בעל מערער ופסיל ליה כיון דאמר מר בפני כמה נותנו לה וכו' מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשיה. וכ' תוס' י"ל דפסיל ליה ממש וכו' ואין נראה לר"י לפרש כן וכו' ועוד מדלא תנן ברישא המביא גט ממדינת הים אם יש עליו עוררין וכו' ע"ש. ונ"ל דס"ד דמקשה דלא מהני בפ"נ ובפ"נ אלא לערער שחוץ מגופו ואין בו ממש אבל ערער שבגופו ויש בו ממש מהני וכדס"ד דר' מנא ומסיק כיון דהחמירו והצריכו שיתננו בפני שנים או שלשה והם שואלים השליח על כל דבר מעיקרא הבעל מידק דייק בכל דבר ולא אתי לאורועי נפשיה בערעורו. ופירוש זה מדוקדק בלשון הש"ס דרש"י פי' ולא אתי לאורועי נפשיה קאי אשליח ע"ש והוא דחוק שהרי השליח לא יבא ויערער: