שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 3

וייבא כהדא כתב כל נכסיו וכו'. כ' הרשב"א בשם הר"א הא דאתפלגון בכותב נכסיו לשני בני אדם ליתא דהא קיי"ל בתרי גופי פלגינן דיבורא ובעה"ע כ' הכא לאו כתרי גופי הוא דהא כותב כל נכסיו ביחד לשני בני אדם היא וכיון דנכסים אינן מוחלקין כעדות אחת היא ולא פלגינן דיבורא אבל בכותב לעבדו עצמך ונכסי קנויין לך בההיא פלגינן דיבורא ומה שתלאן זו בזו בירו' כבר תירצנוה למעלה. כדפירשתי בקונט' ע"כ. וקשה בירוש' פ' אלמנה ניזונת הלכה ה' גרסי' ע"כ בשמכרה להן בד' שטרות מכרה בשטר א' תפלוגתא דר"י ורשב"ל וכו' והא התם דתרי גופי נינהו ואפ"ה קאמר לר"י פסול ש"מ דקסבר הירושלמי דאפי' בתרי גופא לא פלגינן דיבורא לר"י וי"ל התם נמי לגוף אחד דמיא דבמאי קנו כולהו בהאי שטרא וכבר נתבטל מקצתו ולא דמיא לעדות בעל פה. וצ"ע. ומה שהקשתי שם בתו' בד"ה כתב וכו' לסברת בעה"מ דהתם מוכח אפי' אין הפסול בעדים נמי לא אמרינן פלגינן דיבורא יש לתרץ דכוונתם דגבי עבד לא נתבטל שום דבר מן המתנה אלא שמחוסר קיום משא"כ בשטר שימכרה לארבע דודאי לגבי האחרון נתבטל. ולפי מ"ש בכתובות פי"א ה"א בתוס' בד"ה ר"י בעי וכו' ע"ש. נ"ל ראיה מבוררת לדעת האומרים קנין שנתבטל מקצתו נתבטל כולו והובא בב"י ובסמ"ע סס"י ר"ג ע"ש. ולא מטעמיה דתאמר דדמיא לקני את וחמור דלא קני דהך טעמא ליתא כמ"ש הסמ"ע שם אלא כמ"ש דשטר וקנין שנתבטל מקצתו נתבטל כולו:

וחרנה אמר לא יאית אר"ל. כ' הרא"ש ספ"ק דמכות ופסק הר"ת ז"ל דהלכה כר"י אע"ג דאיכא מ"ד לא יאות אר"א קיי"ל כר"י לגבי רשב"ל ע"כ וקשה הא אפי' מ"ד לא יאות אר"ל מודה דהלכה כר"י אלא קסבר אין טעמו דר"י משום עדות שבטלה מקצתה וכו' אלא דר"י סובר מודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו דפסול והאי שטרא מזוייף מתוכו הוא ורשב"ל סובר דפליג ר"א אף במזוייף מתוכו. וכ"נ מסידור דברי הרי"ף במכות שם דמפרש הירושלמי כן. מעתה מ"ד לא יאות אר"ל סובר נמי דשאני גט אשה ועבד דאינן מזוייפים מתוכו ומודה ר"י דפלגינן דיבורא. ומ"ד יאות אר"ל סובר הכותב כל נכסיו לעבדו דמיא לכותב כל נכסיו לשני בני אדם וכו' דבתרווייהו פוסל ר"י משום עדות שבטלה מקצתה. לפ"ז גם מהאי דכתובות פ' אלמנה ניזונת נמי לק"מ דלמ"ד לא יאות אר"ל לא איפשיטא האיבעיא דהכא ודהתם. והשתא אי אמרי' כמ"ד לא יאת אר"ל הלכתא כר"י ומ"ד יאות אר"ל לית הלכתא כר"י דהא רבא פליג וס"ל גבי עבד עצמו קנה ונכסים לא קנה דפלגינן דיבורא. מיהו הרשב"א בחידושיו בסוגיין כ' כפי' הר"ת ע"ש. ואינו מוכרח דלפי סברתו ולפמ"ש י"ל דבין למ"ד יאות ובין למ"ד לא יאות אר"ל לתרווייהו הלכה כר"י. עוד כ' הרא"ש שם ור"י הלוי פסק הלכה כר"י וכו' דרבא לית ליה ההוא דירושלמי דמדמי להו אהדדי ומודה רבא בכותב נכסיו לשני בני אדם דמאחר שפסולין לזה פסולין לזה וטעמא משום דאתי לאחלופי בשטרות דעלמא שלא יאמרו קרוב כשר להעיד אבל בגט שחרור לא חיישינן לאחלופי הואיל וצ"ל בפ"נ ובפ"נ ע"כ. ותימא הא ודאי טעמא דר"י לאו משום אחלופי הוא דא"כ קשיא הך דפ' אלמנה ניזונת וכיון שכן מנ"ל להמציא גזרות חדשות אשר לא נזכרו בתלמוד אדרבה משמע בהיפך מדברי הגאון שמביא הרא"ש שם בשטר שיש בו ג' עדים ואחד מהן קרוב או פסול וכו' כשר דאמרינן דלמא חד רווחא שביק למאן דקשיש מיניה ובא קרוב זה וחתם ע"כ. ולא גזרינן לאחלופי. ולפי סברתו טפי הל"ל דמ"ד לא יאות אר"ל סובר טעמא דר"י משום אחלופי ולא דמיא הא דר"י לכותב כל נכסיו לעבדו ואין אנו צ"ל דרבא פליג אירושלמי וצ"ע: