שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 1

המביא גט. כתבו תוס' בשם ר"ת לכך נוהגים לכתוב י"ב שורות בגט דגט בגימ' י"ב ור"י כ' בשם ר"ה גאון ור"ס משום דכתיב ספר כריתות כשיעור י"ב שיטין המפסיקיו בין ארבע חומשי ספרי תורה שצריך להניח ד' שיטין בין כל ספר והפסק שבין וידבר למשנה תורה לא חשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה ע"כ. ול"נ סמך וטעם למנהג דכתיב אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה. ותיבת זה נראה כמיותר דהל"ל איה אבל בא לרמז דבעינן בספר כריתות י"ב שיטים כמרן ז"ה. וכה"ג דרשו בכריתות דף ה' ע"ב שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם זה בגימט' י"ב לוגין הויין וסמכו על דרש זה לדינא לענין חיוב כרת בעשיית שמן המשחה דכתיב וכמתכונתו וגו' בעינן שתהא עשייה דומיא דשמן משחת קדש ע"ש:

ממדינת הים. כתבו תוס' הא דלא נקט המביא מח"ל וכו' דאתי למעוטי רקם וחגר דסמוכות ומדינת הים משמע רחוקות ע"ש ובר"ן. ונ"ל דאשמועי' דבעינן דומיא דמדינת הים שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין ואין שיירות מצויות כמ"ש בקונט' לאפוקי אותן עיירות דגמירי ושכיחי ביירות דומיא דבכל שהן כא"י וה"ה רקם וחגר וזה מבואר מאוד ברש"י:

מן הרקם ומן החגר. עיין פי' בקונט' וכ"פ רש"י. וכ' תוס' והרשב"א וקשה קדש וברד מארץ פלשתי' הם והן מא"י ע"ש. נ"ל דבזמן ר"ג לא היו חבירים דרין שם ואין הדבר תלוי בא"י לחוד אלא שיהיו בקיאין דרין שם ואפשר לומר דאף עולי בבל לא כבשום אינן בכלל א"י והא דקחשיב בספרי רקם דחגרא בכלל עיירות שכבשו' עולי בבל לאו היינו רקם דפלשתים וכ"כ הר"ן. ומ"ש תוס'. הכא משמע דישראל דרין ברקם ובנדה פ' דם הנדה תנן כל הכתמי' הבאים מרקם טהורין ור"י מטמא מפני שהן גרים וטועין ע"כ. איני מבין קושייתם הא ר"ג כמה דורות לפני ר' יהודה היה ואז היו ישראלים דרין שם ובזמן ר"י יצאו משם: