קל הוא בשחרור. ב' תוס' בפרקין דף מ"א וא"ת ולאביי דאמר בפ' כל שעה למפרע הוא גובה היכי משני למתני' דהבא כרבי לא מצי סבר דהא רבו הראשון לא מצי לשחררו דאינו מפקיע מידי שיעבוד וכעולא נמי לא אתיא דאין העבד חייב כלו' במצות דודאי שחרורו של השני שחרור מעליא הוא כיון דלמפרע הוא גובה. וכ' המהרש"א וא"ל דאין העבד חייב כלום לרבו הראשון אף על העודף דשפיר שחררו רבו השני דא"כ במאי פליגי דלכ"ע היזק ניכר הוא ע"ש. ולפום סוגיין לק"מ די"ל מודה אביי בשחרור דקל הוא שהקילו בשחרור ואי קשיא במאי פליגי הא מסקינן דטעמא דרשב"ג דקניס אך קשה מאי מייתי ראיה לר' יוחנן מרשב"ג רבו השני למאן כותב דלמא כותב לראשון על העודף וי"ל כיון דלא פסיקא שיהא עודף לא ה"ל למסתם אלא המשחרר כותב הא פעמים שאינו כותב כגון שאין שם עודף אלא ודאי רבו הראשון משחרר דלעולם כותב לשלם שיעבודו של השני:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d20a60fc510948f204a9dcbc6ecbccbe1569064747953a51e09e6407a5175819