שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 6

א"ל אם כתבת יאות את עבד. עי' בקונט' בלישנא בתרא וכ"פ רש"י. אך תו' דף מ' כתבו דמותרת בעבד וראיית' והא דאר"י עבד שברח וכו' וכופין רבו לכתוב לו גט שחרור מאי קמ"ל פשיטא לא יהא אלא חציו עבד וחציו בן חורין דתנן לקמן דכופין ע"ש. ונ"ל דרש"י סובר דקמ"ל דאינו צריך לכתוב לו שטר על דמיו דלקמן בחציו עבד וחציו ב"ח תנן דכותב לו שטר על דמיו וא"ל הא נמי פשיטא כיון דלאחר יאוש איירי פשיטא דאינו כותב לו שטר דהא ממונו אפקרי' דסד"א שאסור לשחררו דכתיב לעולם בהם תעבודו אבל כשנותן לו דמיו התורה התירה לשחררו כדתנן פ"ק דקידושין קיו"ל דכופין לשחררו בלא דמי. ומ"ש תוס' עוד וכן הא דאמר בירושלמי פ"ק דף ה' היכא דאמר שחררו כופין את היורשים לקיים דברי המת תיפוק ליה משום דאסור בשפחה ובבת חורין וכ"כ הרשב"א בחידושיו. ותימא הא אין בלשון הזה לשון שחרור האב אלא שהוא מצוה את בניו שישחררו אותו וכ"כ הרשב"א גופי' דף ל"ח ע"א בד"ה דתנן וכו' ע"ש. ומ"ש הרשב"א דף מ' בשם התו' לפירש"י מאי קמיבעי' לן לקמן מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה או אינו אוכל פשיטא דאינו אוכל כיון דאסור בשפחה הרי הוא כישראל גמור יוצא מרשות האדון לגמרי ולא קרינן ביה קנין כספו ע"כ. ותימא מי לא מודה דחציו עבד וחציו ב"ח אסור בשפחה כדתנן במתני' ואפ"ה קמיבעיא ליה לש"ס אם אוכל בתרומה כמפורש בבבלי דאיבעי' דמיבעי' ליה התם לענין קנס בעי למפשטה מברייתא דחציו עבד וכו' ע"ש. גם תו' כ' כן דף מ"ב ע"ב בד"ה מעובר וכו' ע"ש מיהו י"ל דשאני חצי עבד וחצי ב"ח דמשום צד עבדות שבו קרינן ביה קנין כספו. אך ה"נ איכא למימר כיון דאינו משוחרר גמור ואסור בבת חורין קרינן ביה קנין כספו דלא פקע קנינו מיני' וצ"ע: