שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 4 · הלכה 5 · Segment 2

דרבי אמר וכו'. בבבלי דף מ"א גרסי' ת"ר המשחרר חצי עבדו ר' אומר קנה וחכ"א לא קנה אמר רבה מחלוקת בשטר דר' סבר והפדה לא נפדתה או חפשה לא ניתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חציו אף שטר נמי ורבנן גמרי לה לה מאשה מה אשה חציה לא אף עבד כן אבל בכסף ד"ה קנה פדוי' ואינה פדויה לימא בהא קמיפלגי מ"ס היקישא עדיפא ומ"ס גז"ש עדיפא לא דכ"ע גז"ש עדיפא ושאני הכא דאיכא למיפרך מה לאשה שכן אינה יוצאה בכסף ורב יוסף אמר מחלוקת בכסף אבל בשטר ד"ה לא קנה. לפום ריהטא נראה דהירו' ס"ל כרב יוסף דפליגי בכסף ובשטר לכ"ע לא קנה לכך מוקי לה אפי' כרבנן ובכסף. אך י"ל דניחא ליה לאוקמי מתני' בין בכסף בין בשטר. וע"פ סוגית הבבלי הנ"ל יש ליישב קושית תוס' בכתובות דף ל"ד בד"ה ור"ש היא דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ותימא ע"כ ל"פ רבנן התם באותו ואת בנו אלא כדמפרש טעמא התם דנין שחיטה משחיטה ואין דנין שחיטה מטביחה אבל הכא גבי תשלומי ד' וה' דכתיב טביחה אית לי למילף טביחה מטביחה ולא שמה שחיטה ותירוצם דחוק ע"ש ונ"ל היינו טעמא דר"מ דלא יליף הכא טביחה מטביחה משום דאיכא היקישא דטביחה למכירה דכתיב וטבחו או מכרו כמפורש שם בבבלי ומכירה איתא אפי' בשבת ה"ה טביחה אפי' בשבת אע"ג דהוי שחיטה שאינה ראויה וכ"ת הא איכא למימר איפכא דמקשי' מכירה לטביחה דאף מכירה ליתא בשבת לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן וכ"ת הא מסקינן לעיל דלכ"ע גז"ש עדיפא י"ל פירש"י לכך גז"ש עדיפא כיון דמופני לדרוש ה"ל כמאן דכתבי' בגופיה דקרא דהא קרא יתירה הוא וכי לא מופנ' נמי אין להשיב עליה כיון דמסיני גמרי לה דאין אדם דן גז"ש מעצמו איהי עדיפא מהיקש. והכא ר"מ אע"ג דלא יליף טביחה מטביחה גז"ש מיהא יליף טביחה משחיטה מאי קאמרת טפי אית לן למילף מדד להא ודאי מהני ההיקש דניליף גז"ש בדלא דמי וא"ת כוונת תוס' להקשות למה ליה לש"ס לשנויי ור"ש היא הא אפי' כרבנן דסברי באו"ב שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה אפ"ה פליגי בתשלומי ד' וה' משום דילפי טביחה מטביחה ולית להו הך היקישא דהא אף כדמשני ר"ש היה צריכין לומר דלית ליה הך היקישא ולכך נטרו תו' מלהקשות קושית' עד דמשני ר"ש היא וי"ל ודאי מסברא אין לדחות ההיקש דהא על כרחך הקישן הכתוב אלא כיון דאיכא גז"ש דחינן ההיקש והשתא לר"ש דס"ל בכל מקום שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה קאמר שפיר בתשלומי ד' וה' לא שמה שחיטה דאף אם ניליף טביחה משחיטה לא שמה שחיטה ונדחה ההיקש דגז"ש עדיפא מהיקש וכ"ת ניליף משחוטי חוץ דשמה שחיטה הא קסבר ר"ש דחולין מקדשים לא גמרינן כמפורש שם בבבלי פ' כיסוי הדם אבל אם נאמר דקסברי רבנן באו"ב דשמה שחיטה א"כ קשיא ניליף טביחה משחיטה שלא לדחות ההיקש. וא"ת לישני ר' היא דס"ל באו"ב כר"מ וכיסוי הדם כרבנן כמפורש פ' כיסוי הדם ותשלומי ד' וה' יליף טביחה מטביחה וי"ל הא גם בתשלומי ד' וה' סתם ר' בב"ק פ' מרובה כר"מ דשמה שחיטה כמ"ש תוס' פ' כיסוי הדם דף פ"ה ע"ב. מיהו לר' ה"מ לאקשויי הכי. וא"ת לר"מ גז"ש בתשלומי ד' וה' למה לי י"ל ודאי דנוכל לומר דר"מ לית ליה גז"ש בתשלומי ד' וה' וממילא אזדא לה קושית תוס' אלא דסברי תוס' דכך נתקבל דכל מקום דכתיב שחיטה ילפינן גז"ש וטביחה בכלל. דאין לומר הכא דמקומות נתקבלו לגז"ש או דתיבות נתקבלו כמ"ש תוס' בכמה מקומות דא"כ קשיא מאי פריך הש"ס בפ' כיסוי הדם ונילף מטבוח טבח והכן אי נתקבלו המקומות או התיבות אלא ודאי כמ"ש. וכיון שכן אין כאן יתורא כלל. ומעתה הא דמקשה הרשב"א בסוגיין בחי' בד"ה לא דכ"ע גז"ש עדיפא ושאני הכא דאיכא למיפרך וכו' וקשה אם כן שטר בעבדים מנ"ל כיון דאיפרכא גז"ש דלה לה ע"ש לפמ"ש ניחא דדוקא הכא לענין שיהא העבד משתחרר פרכי' אהך גז"ש כיון דאיכא היקישא והכא עדיף היקישא מגז"ש. הארכתי בזה דהרבה כללים איכא למילף משמעתין. ומה שיש לדקדק בדברי רש"י הנ"ל עיין במ"ל פ"ב מהק"פ דין י"ג. וכבר הארכתי בזה במקום אחר בחי' סוכה:

קידש אשה ביום של מריה וכו'. לפום ריהטא משמע דקאי אמשנה הראשונה. אך קשה א"כ מאי קאמר ולא כן אר"ח בשם ר"י וכו' הא ר' יוחנן לא קאמר אלא למשנה האחרונה וכ"ת למשנה האחרונה אמאי לא יהא קידושיו קידושין הא מיד הוה ליה כמשוחרר דהא כייפינן ליה הא ודאי לא עדיף ממעוכב גט שחרור דאסור בבת חורין לכ"ע. ועי' בתוס' בפרקין דף מ"ב ע"א בד"ה יום וכו'. וברמב"ם פ"ד מה' חובל ומזיק. ומה שכתבתי שם דיש לו קנס היינו בתפס וכה"ג משני הכ"מ פ"ה מה' עבדים הלכה י"ד עיין שם. ועמ"ש פסחים פרק האשה הלכה א' בתוס' בד"ה מי שחציו וכו':