שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 9 · הלכה 10 · Segment 2

והא תנינן כו'. כתבו תוס' הא דאמר רב לא ששמעו קול הברה אלא פלוני מפלוני כו' לא פליג אמ"ד אלא כדי שיהו הנירות דולקות כו' דהיכא דאיכא רגלים לדבר לא בעינן שיגיע לדבר ברור כו' ועוד קול דלעיל לא שייך אלא בקידושין כו' ע"ש וברא"ש. וקשה הא מפורש כאן דפליגי ומ"ד דבעינן נרות דולקות מצריך נמי דבר ברור ובאמת קשיא עליה מגירושין. ואפשר דסברא מדלא פריך עליה בבבלי ש"מ דסובר בקידושין דאיכא רגלים לדבר לא בעינן דבר הברור וצ"ע:

נבדק השם ונמצא מפי נשים כו'. כתב הרא"ש בירושלמי משמע דר' יוחנן סבר דמבטלינן קלא דאמר נבדק השם ונמצא מפי פסולין בטל השם ע"כ. ר"ל מדמצריך כשרים דוקא ש"מ שאין חוששין כל כך לקול ש"מ דמבטלינן לקלא. וכ"מ בבבלי. ומהא דפליג רב אין ראיה דלא קאמר אלא דמפי נשים הוי קול אבל מ"מ מודה שאין חוששין מהרה לקול דהא לא חיישינן לעד מפי עד ועוד רב ור"י קיי"ל כר"י ועוד מדפריך סתמא דש"ס לעיל פ"ק מהאי דר"י ש"מ דהלכתא כוותיה. מיהו הא ודאי שמעינן מדברי רב דטפי מסתבר לומר דמפי פסולין הוי קיל מלומר דעד מפי עד הוי קול. נמצא שדברי רש"י בלשון ראשון קיימי' ואי אמרי ששמע פלוני מפלוני וליתנהו דלישיילינהו למ"ד מבטלין קלא אף זה מבטלין אך הרשב"א כתב לא הכשירו בו אלא עד מפי עד בלבד אבל לא עד אחד ומייתי ראיה מירוש' ע"ש נראה דסובר רב לא פליג אר"י. ויש קצת סמך לדבריו מדאמרי' בבבלי בסורא מבטלין קלא וסורא אתרא דרב הוי כמ"ש הרא"ש א"כ סובר מפי נשים הקול בטל. אך לשון לא התירו אינו משמע כדבריו אלא כמ"ש בקונט':