שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 4 · Segment 3

ואם חבו חבו. כתב הרמב"ם פי"א מה' נחלות ואין האפטרופסין רשאין לדון ולחוב על מנת לזכות ליתומים שמא לא יזכו ונמצא החוב קיים ע"כ. נראה דפסק כרבי יוחנן אם דנו ונתחייבו הדין קיים ואף דר"י בירד לזכות ונתחיי' איירי והרמב"ם בירד לחוב ע"מ לזכו' איירי מ"מ תרווייהו בירד ע"מ לזכות איירי. והא דתני בברייתא דמייתי בבבלי בסוגיין ואין אפטרופין רשאין לדון לחוב ולזכות בנכסי היתומי' ומוקי לה בלחוב ע"מ לזכות. אין הכוונה שאם עבר ודן שיהא הדין בטל אלא שאינו רשאי לעשות כן. ומדברי רש"י והה"מ מפו' דהדין לחוב בטל לגמרי ע"ש ואין לשון הרמב"ם משמע כדבריו:

מתני' פליגא על ריב"ח וכו'. וקשה לרבי יוחנן מי ניחא הא ודאי אפטרופס' זה הוא שיעידו בפניו להיותו מועד ולגבות מעליי' וי"ל לר"י איכא לאוקמי דהאי לחוב על מנת לזכות הוא שכן דרך השוורים לעמוד נגד שור המזיק ואי אפשר שלא יוזק ממנו ה"ל ע"מ לזכות אבל לריב"ח קשיא שפיר:

ריב"ח אמר משל אפטרופ'. הרמב"ם פ"ו מה' נ"מ פסק כריב"ח וכ' הכ"מ דאמרי' בגמרא התם ריב"ח דיינא ונחית לעוקמא דדינא. ותימא א"כ נאמר דכללא הוא כל מקום דפליג ר"י וריב"ח הלכה כריב"ח והא ודאי ליתא ובב"ק דף קי"ב משמע דתלמיד דר"י הוה ועוד הא פירש"י דיינא הוא ולא קאמר נזקקין לנכסי יתומי'. א"כ אין מכאן שום ראיה. לכך צ"ל דסובר הרמב"ם רבי יוחנן כרבנן וריב"ח כאבא שואול כדקאמר בסמוך וקיי"ל הלכה כאבא שאול. והא דמסקינן בסמוך דר"י אפי' כאבא שאול. לא ניחא ליה לרמב"ם לפרש כפי' בקונט' והוא מדברי תוס' בסוגיין משום דקשיא ליה דא"כ עיקר חסר מן הספר ועוד לישנא דמתני' מעמידין להן אפטרופס משמע על כל מילי ועוד כשיש להן אפטרופס שמינוהו ב"ד צריכין לומר דהדין משתנה ומשתלם מן האפטרופס לכך מפרש לה הכי בעי איניש מיתן כמה זוזי דמתקריא מהימן בתמיה וכי יש אדם שנותן ממון עבור זה בשלמא משום שבועה לא פריש אבל ליתן ממונו אף אבא שאול מודה. משמע שמפסיד ממונו ובבבלי ב"ק קאמרינן לריב"ח להי גדלי יתמי משתלם אפטרופ' מינייהו ש"מ דקסבר רבי יוחנן כרבנן ודלא כאבא שאול דהא השתא לאו קיהיב ממונו:

ואפי' דלא יסבור ר"י כן וכו' וקשה אי מהא ה"א הא קמ"ל דאין הדין חוזר אבל לעולם משל אפטרופס וכשיגדלו היתומין ישלמו כדאמרי' בבבלי בב"ק דף ל"ט: