שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 4 · Segment 2

אתם פרט לשותפין וכו'. וא"ת איך ממעטי' כל הרי מיעוטי מחד קראי וי"ל שוין נינהו והי מינייהו מפקי'. אך קשה הא בעינן גם לרבות שליח ובעינן אתם דאי לאו אתם ליכא למשמע מגם דלריבויי שליח קאתי ועוד הא לרבנן בעינן אתם למעט עכו"ם דדרשי מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית וי"ל דממילא מימעט כל הני מלשון אתם דמשמע דוקא אתם בעצמכם. והרשב"א כ' מדינא תורמין האפטרופסין אף להניח והא דדרשינן אתם ולא שותפין אתם ולא אפטרופסין מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ע"כ. ותימא לי דגרסי' בבבלי רפ"ב דקידושין דף מ"א ע"ב לר"ש דפוט' תרומת עכו"ם מחומש אתם גם אתם למה לי איצטרך סד"א הואיל ואמר מר אתם ולא אריסין אתם ולא שותפין אתם ולא אפטרופ' אתם ולא התורם את שאינו שלו אימא אתם ולא שלוחכם נמי קמ"ל. ואס"ד דהך דרשא אסמכתא בעלמא הדרא קושיא לדוכתא לא לכתוב אתם ולא גם. ודוחק לומר דכולא קרא לתורם שאינו שלו אתי והא דממעטי' אריסי' ושיתפין ואפטרופסי' אסמכתא בעלמא היא דא"כ ה"ל למייתי ברישא ולא התורם שאינו שלו שהוא עיקר ואפשר דלא קאמר דהוי אסמכתא אלא לענין אפטרופסין דידן כיד היתומי' אלא דאין לשון הרב משמע כן דא"כ מה לו להזכיר כאן ולא שותפין וצ"ע. ועמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה והתנינן וכו':

ולא התורם שאינו שלו. כפי' בקונט' כך פירש"י. ובירוש' פ"ק דתרומות מיבעי' ליה פירושא דברייתא האיך אם קאי על התורם את של חבירו או התורם את ההפקר. ואי קאי על ההפקר ניחא דהדר תני ולא התורם את שאינו שלו:

והתנינן השותפין שתרמו. כ' הרמב"ם פ"ד מה' תרומות והשותפין אינן צריכין ליטול רשות זה מזה אלא כל התורם מהן תרומתו תרומה. וכתב הכ"מ בשם הר"י קורק' הקשו המפרשים על משנה זו מהא דדרשי' פ' האיש מקדש אתם ולא שותפין ותי' דסובר הרמב"ם כדמשני בסוגיין כאן להלכה כאן למעשה וכו' ויהיה פי' דבריו כל התורם מהן כיון שכבר תרם תרומתו תרומה או שהוא סובר דהך דרש' דלא כהלכתא דמתני' פליג עלה וזה הנרא' יותר בדע' רבינו ע"כ. ותירוצא קמא קשיא לי א"כ מאי קאמר והשותפין א"צ ליטול רשות זה מזה הא ודאי צריכין אלא בדיעבד הוי תרומה. ותירוץ השני קשה הימנו איך נאמר שדחה הרמב"ם תירוצו של הירושלמי בלי שום טעם וראי'. ועוד מדפריך הש"ס מינה בבבלי בסוגיין ש"מ הלכתא היא מיהו בהא י"ל דאינו דוחה מברייתא אלא ולא שותפין אבל אינך אחריני הלכתא נינהו ופריך שפיר מינה ואפשר לומר קסבר הרמב"ם הך דרשא לית' אלא לר"ש אבל לרבנן דילפי דאין שליחות לעכו"ם מגם אתם איצטריך להו גם ואתם וכמש"ל בד"ה אתם. אך קשה דכ' הרמב"ם שם הלכה י' אריס שתרם ובא בעל הבית ועיכב אם עיכב עד שלא תרם אין תרומתו תרומה ואם משתרם עיכב וכו'. וכתב הכ"מ בשם הרי"ק והא דתני אתם ולא אריסין אפשר דהיינו בתורם על חלקו של בעה"ב והכא בתורם על חלקו עם חלק בעה"ב דכיון דתרם על הכל דינו כשותפין א"נ התם לכתחלה והכא דיעבד וכמו שתירצו בירושלמי וכן מוכיח בההיא דהניזקין והוא הנראה בדעת רבינו ע"כ. ולתירוץ הראשון קשה הא איהו מסיק לעיל דקסבר הרמב"ם דשותפין תורמין לכתחלה והכא קאמר אריס שתרם דמשמע בדיעבד וי"ל דאע"ג דבתורם על חלקו נמי הוה כשותף שותף גמור מיהו לא הוה ועי"ל דנקט תרם משום שבא לומר ובא בעל הבית ועיכב. והא דכתב וכן מוכיח בהניזקין נראה דר"ל אס"ד דאפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה מדאורייתא מאי מפני תיקון העולם איכא הא גם עכשיו שתרמו האפטרופסי' עדיין טבל הוא ואי משום קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו א"כ לא ליתקנו ולא מידי אלא ודאי בדיעבד תרומתו תרומה ומפני תקון העולם התירו לתרום אפי' לכתחלה. ואף דדחה הרב מהרי"ק לעיל תירוץ הירושלמי היינו לענין שותפין וכמ"ש לעיל. ומה שיש לדקדק בפי' הרא"פ בסוגי' זו כתבתי בתרומות ע"ש:

אלא כאן ביתום גדול. וא"ת הא אפטרופא לדיקנני לא מוקמינן וי"ל ודאי לכתחלה לא מוקמינן אבל כשהיה אפטרופס לקטן לא מסלקינן ליה עד שיגדיל ויהיה בו דעת לפקח בעצמו על נכסיו אפי' אחר י"ג שני' ויום אחד ובברייתא איירי בכה"ג: