אבל אם אמר לו וכו'. וקשה למה ישבע הרי הוא כופר הכל ומדינא דאורייתא ודמתני' אין כאן שבועה ונראה דה"ג אם אמר שני שוורים מצאתי לך והחזרתי לך אחת מהן הוא אומר לא החזרת לי את שניהן לא בזה תקנו. וצריך לישבע כדין מודה במקצת. וא"ת אמאי ישבע הא מגו דאי בעי שתיק ומגו דאורייתא כדכתיב את בתי נתתי לאיש הזה וי"ל אין זה מגו טוב דחיישי' שמא יודע שיש עדים שראו שמצאן או הוא חושש שמא עמד אדם מרחוק וראה ויכחישנו אבל בחזרה אין מי שיכחישנו. וכ"נ דעת רש"י בסוגיין ולכך לא חש לקושית תוס' שם בד"ה תניא וכו'. וכן צ"ל לרבי יוחנן בסמוך דאל"כ מאי תיקנו הא מדאורייתא אינו נשבע גם באחרונה מטעם מגו:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 3 · Segment 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d20a60fc510948f204a9dcbc6ecbccbe1569064747953a51e09e6407a5175819