שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 3

שהוא סבור מדעת השליח מתגרשת וכו'. מסוגיין משמע דאפי' לא אמר הילך כמו שאמרה נמי אינה מתגרשת והרשב"א כ' בשם בעה"ע אם אמר הבעל הולך ולא אמר כמו שאמרה מכי מטי גיטא לידה מיהו מתגרשת דשליח הולכה שוויה ע"ש. לא תיקשי ליה מסוגיין דהכא כיון ששתק מסתמא אמרינן אדיבורא דידי' קסמיך ואיהו הטעה הבעל ואין כאן שליחות כלל אבל באומר הולך סתם דעקר שליחות השליח ה"ל שליח להולכה ומכי מטי גיטא לידה מגורשת. ולפ"ז ניחא דלא פליגי הירושלמי והבבלי. אע"ג דבבבלי ר"פ השוכר את האומנין איבעיא לן אי אדיבורא דידיה קסמוך או אדיבורה דידה ולא איפשיטא ובסוגיין משמע דפשיטא דאדיבורא דידיה קסמיך דקאמר שהוא סבור מדעת השלית מתגרשה וכו'. למ"ש י"ל דאף הבבלי מודה בהיכא דשתק ולא אמר מידי דאדיבורא דידיה סמיך ולא קמיבעיא ליה אלא בא"ל התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי ואמר הילך כמו שאמרה. ולא ראיתי להפוסקים שביארו דין זה בשנתן בסתם אי מתגרשת בשהגיע הגט לידה או לא. ונ"ל ראיה דאינה מתגרש' דאדיבורא דידי' סמיך ואין כאן שליחות דגרסי' בבבלי ר"פ האומנין ואבע"א לעולם דא"ל בעה"ב בארבעה ואזל איהו וא"ל בתלתא ודקאמר' סבור וקבול דא"ל לית לך אל תמנע וגו'. הרי אע"ג דא"ל בעה"ב בארבעה כיון ששתקי אמרינן אדיבורא דידיה סמוך. ומהא דגרסי' בבבלי בסוגיין איבעיא להו הילך לר' נתן מהו וכו' האשה שאמרה התקבל לי גיטי רצה לחזור לא יחזיר מאי לאו בהילך ור' נתן לא בהולך לפום ריהטא יש להביא ראיה מכאן שהבעל צריך לפרש דבריו דאל"כ מאי ס"ד למפשט ממתני' דלמא לא קאי הך סיפא האשה שאמרה התקבל ארישא אלא בשגם השליח אמר כמו שאמרה היא והבעל שתק קמ"ל דאינו יכול לחזור אך נראה דבכה"ג ששתק הבעל מלתא דפשיטא היא ולא צריך התנא לאשמועינן. וא"ת משום סיפא איצטרך ליה לאשמועי' לפיכך וכו' וי"ל למפ"ש לעיל בד"ה התיב וכו' דלשיטת הר"ן לא קאי לפיכך דמתני' אסיפא אלא ארישא. אך הא קשיא לי דמשני בבבלי שאני הכא דעקר שליח לשליחותי' וכו' לישני שאני גט דאמרינן דלמא קפיד הבעל דדוקא תתגרש מיד בקבלת השליח ואי לאו לא ליהוי גיטא וכיון דהטעה אותו השליח כדאמרי' בסוגיין איני גט וכה"ג תנן לקמן בפרקין האומר תן גט לאשתי במקום פלוני ונתנו במקום אחר אינו גט וי"ל דוקא כדשמעינן דקפיד הוא דאמרי' דאינו גט אבל אי לא שמעינן דקפיד אמרי' כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכא דמיגרשה וצ"ע. ויהא דכתבינן לעיל בשם בעה"ע אם אמר הבעל הולך ולא אמר כמו שאמרה מכי מטי גיטא לידה מיגרשא. הקשה עליו הרשב"א אמאי לא משנינן בבבלי בסוגיין אהא דפריך מברייתא הבא לי גיטי וכו' שאני התם דלא קאמר כמו שאמרה וכו' ע"ש. נ"ל דאפשר לומר דקסבר הבעה"ע הא דמשני הש"ס הכי השתא התם קא"ל הילך כמו שאמרה וכו' קאי נמי אקושיא הראשונה והמ"ל אלא הכי השתא וכו' אך מצינו הרבה כיוצא בזה. ועיי' ברש"י בסוגיא דת"ש הבא לי גיטי וכו':

מעתה אפי' הגיע גט לידה וכו'. כ' הרשב"א מאי קושיא דילמא שאני הכא דקא עקר שליח שליחותיה וכדרב אשי ע"ש. ונ"ל ודאי מסתמא אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו דליקיים שליחותו יהיה באיזה ענין שיהיה וכיון דהתקבל לא מהני מימר אמר כל היכא דמהני שליחות בעינא למיעבד והא דמשני רב אשי שאני הכא וכו' היינו טעמא כיון דחזינה דשינה בשליחות ואמר שקר ודאי דעקר שליחותיה ובעי להקל מעליו עול השליחות: