שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 2

התיב רבי שמי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש. משמע דס"ל דמתני' בכל ענין איירי ואפ"ה משני אני אומר שמא חזרה בה. וקשה דלעיל פ"א ה"ה אמרינן חברייא אמרו בעי' ר"י הגע עצמך שהיתה אשתו של מוכי שחין הרי זכות הוא לאישה לית לך אלא כהדא אלו המוכר עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור והמגרש את אשתו שלא מדעתה שמא מגורשת היא. הרי דבאשת מוכי שחין אמרי' דזכות הוא לה ולעולם לא תחזור וי"ל לפמ"ש שם בתו' בד"ה לית לך וכו' היינו טעמא דאינה מגורשת שלא מדעתה דשמא ניחא לה אפי' במוכי שחין א"כ ה"ל כתירוצא דהכא שמא חזרה בה מיהו מדברי הר"ן במתני' משמע דדייק הירושלמי ממשנתינו דאפי' צווחת להתגרש יכול לחזור שכ' הא דתנן לפיכך אם אמר הבעל וכו' ארישא קאי וקמ"ל אפילו אמר הבעל הריני מזכה לה על ידיך ואע"ג דגליא דעתה דניחא לה שהית' צווחת להתגרש אפ"ה אם רצה לחזור יחזיר. ומה שנראה מדבריו דאפילו אמר בפירוש זכה לה אם רצה לחזור יחזיר וכ"כ בפירוש במשנתינו ע"ש. חולק עליו בעה"ע וז"ל הטור א"ע סי' קמ"א ומדברי בעה"ע יראה היכא דא"ל זכה לה והתקבל לה והיא רצה בו שנתגרשה מיד בקבלתו אפילו לא עשעתו שליח לקבלה שכתב על שם הגאונים א"ל זכי לה בגט זה ובא לחזור אינו יכול ופי' הוא דבריהם כיון דא"ל זכה לה והיא רצתה בו מתגרשת אבל בע"כ אינה מתגרשת ואין נראה אלא כל זמן שלא עשתה אותו שליח אין יכול לזכות לה שחוב הוא לה וא"כ יכול לחזור בו ע"כ. וכ' הב"י ודעת רבי' כדאמרי' בירוש' שאפי' צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה וכו' ע"ש. וקשיא לי לפי מה שפי' הטור דברי בעה"ע עדיפא מיניה איכא לאקשויי' מהא דתנן פ"ק דמכילתין האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהן יחזור דר"מ וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין וכו'. ואמרי' התם בגמרא וא"ת משנתינו כל האומר תנו כאומר זכו. הרי דאפי' בזכו בגיטי נשים בין לר"מ בין לרבנן אם רצה לחזור יחזור. וזה ודאי לא נעלם מעיני בעה"ע שהרי בדף כ"ט עמוד ד' כ' משנה זו וכתב עלה ואנן כתבינן לעיל היכא דאמר הבעל זכה אינו יכול לבטלו אם האשה רוצה לקבלו. אלא ודאי אף בעה"ע לא קאמר אלא בשידוע שנתרצית בשעת נתינת הגט ומתני' לא איירי אלא בסתם א"כ גם הירושל' איכא לפרושי כהאי גוונא וכמ"ש הרב"י שם בעצמו ואפשר אם יש עדים שנתרצי' בשעת נתינת הגט שהיא מגורשת ע"כ. ומ"ש שהיא מגורשת לאו דוקא דודאי אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה. ומהא דקאמר בירוש' לעיל פ"א ה"ה הגע עצמך שהיא אשת מוכי שחין נמי ל"ק לבעה"ע כמ"ש בסמוך. אך קשה א"כ אמאי תני בברייתא דלקמן דפליגי ר' ור' נתן התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי וכו' לישמועינן בהבא לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי אם אמר אחד מהנך לשונות שהן לשון זכיה אם רצה לחזור לא יחזור דהא בכה"ג ודאי נתרצית שהרי שלחה שליח והבעל אמר לשליח זכי. והא ודאי שהאשה עושה שליח הולכה וכמ"ש הרמב"ם והרמב"ן ועיי' בב"י סי' ק"מ ואף שהר"ן נמי כתב בשעשתה היא שליח הולכה כיון דשלוחו של אדם כמותו ה"ל כאלו היא קיבלתו אלא שהתנה עמה. שלא תתגרש עד שיגיע הגט לידה ל"ק ליתני באומרת הבא לי די"ל סובר הר"ן אפי' בכה"ג יכול לחזור בו. מיהו אין לשון הר"ן משמע כן וצ"ע:

הא תנינן היא עצמה מביאה גיטה וכו'. וא"ת תיקשי ליה מכל שליחות לקבלה דעבדה איהי נימא שמא חזרה לאחר שהלך השליח ממנה וי"ל סובר הש"ס אין אדם מבטל שליחותו בדברים וצריך עדים שביטל שלוחי' ואי איכא עדים שבטלה השליחות ודאי דבטל אבל בשליחות דעצמה ודאי יכולה לחזור בלא עדים: