שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 9 · הלכה 7 · Segment 3

שלא מגופו כשר. כ' הש"ך בח"מ ס"ק י"ד דהכא איירי שמוכח מתוך השטר מה הוא ואפ"ה מגופו פסול אבל אינו מוכח מהשטר בענין דיש לחוש שמא היה כתוב בו תנאי הוי כמו מגופו והנ"י מייתי ראיה מהירושלמי דמחק או גרד שבשטר פוסל כל השטר ע"כ ע"ש. ואני אומר שמדברי הירוש' נראה בהיפך. דגרסי' פ' ג"פ ר' אבהו בשם ר"י בן חקולא כל שאתה יכול לתלות במחק תלה מהו כל שאת יכול לתלות במחק תלה. ר' יוסי קצירא וכו' סמפון כתיב מלעיל וסמפון מחיק מלרע אני אומר גמרו לעשותן קידושין גמורין בגין דלא מיצר ביגי' גט מחקי' ורבנן חששין דלא מיצר ביני' גט שטר נפק וכו'. וה"פ ודאי דלא תנינן מן הסתם במחק שהיה שם תנאי לפסול כל השטר. אלא בכה"ג שהיה כתוב סמפון מלמעלה וסמפון מחוק מלמטה חיישינן שמא אח"כ גמרו לעשות קידושין גמורין ולכך מחק התנאי שמלמטה ולא חשש למה שכתוב התנאי מלמעלה או דלמא התנאי שלמעלה עיקר והא דמחק מלמטה שלא היה המקום רחב בשטר כל כך לכתוב התנאי בשלימות ולא נפסל התנאי וחוששין לתרווייהו לחומרא. ורבנן היינו ר' חונה ור' שמיי חוששין לכך דלמא לא מחקי' אלא מפני שלא היה המקום מתוקן לכתוב שם ולא הוציאו אלא מה שכתוב שם. וזה דלא כפי' הרא"פ עמ"ש שם. מיהת שמעינן מהכא דאין לפסול כל השטר משום חשש תנאי אלא היכא דניכר שהיה שם תנאי ובענין המפורש שם. ודברי הנ"י ר"פ ג"פ ודברי הש"ך הנ"ל צ"ע:

צריך להחזיר שתי שיטין מקום הכתב. עיי' בקונט'. וקשה א"כ בשהיה המחק במקום ריוח שני שיטין וד' אוירין יהא כשר ולמה יהיה דוקא לפני שני שיטין וד' אוירין. וע"ק א"כ בכל השטרות ניחוש שמא יכתוב שני שיטות שאינן צריכין אויר ואפי' שני שיטות בלא אויר נפסלו אלא ודאי דלא חיישינן בהכי א"כ הכא אמאי ניחוש. ובב"ב ג"פ הגירסא צריך להרחיק מן המחק מקום ב' שיטין. ופי' הרא"פ צריך להרחיק העדים מן המחק מקום ב' שיטין כדי שלא יזייף על מקום המחק וכשמרחיקין ב' שיטין כשר אם בא כך לפני הב"ד שזה תיקון חכמים הואיל והיה שם מחק והוצרכו להרחיק ממנו שאם יזייף על המחק פסול הוא שהרי הרחיקו העדים מן הכתב מקום ב' שיטין ע"כ. ודברי תימא הם מאי מהני הך סימנא הלא עדיין יכול לחתוך כל מה שלמעלה וכותב שטר חדש על מקום ב' שיטין החלק ועוד למ"ד דאין כל השטר פסול אלא מקום המחק א"כ סימנא ל"ל לכך נ"ל דהגי' פ' ג"פ היה עיקר וה"פ צריך שיהיה המחק רחוק מקום שני שיטין דחיישינן שמא היה כתוב במקום המחק שריר וקיים ומחקו וכתב מה שרצה וקיים המחק בשיטה האחרונה שבין כתב להעדים. וכך מפורש בבבלי פ' ג"פ וכ"ה בש"ע ח"מ סי' מ"ד סעיף ח':

מחלפא שיטתיה דר' בא וכו' וקשה הא לא דמיין להדדי דהכא היינו טעמא דאמרינן שמא על דבר שאינו מענין של שטר חתמו כמו בשאילת שלום דאמרינן לעיל בפרקין דחיישינן שמא על שאילת שלום חתמו וי"ל קסבר הש"ס דחתימת עדים פסולים הוי כמו ענין אחר ואפ"ה מכשיר ר' בא ה"ה אם כתב ענין אחר בלא עדים במקום החלק כשר לפ"ז צ"ל דסובר הירו' דרב פוסל אפי' מילאוהו בעדים פסולים וא"ת הא תנן לעיל פ"ת גט קרח הכל משלימין עליו וי"ל קסבר רב דוקא גט קרח שאין שם מקום לזייף אלא שלא נעשה כתיקון חכמים. וכ"כ הרשב"ם פ' ג"פ דף קס"ב ע"ב. ובכתובות פ"ב הלכה ז' גרסי' א"ל אם אתה מאמינו שהוא בנו האמינו שהוא כהן ואם אין אתה מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו ויעשה כהרחק עדות ויהא נאמן עליו א"ל בנו הוא אלא שאני אומר בן גרושה ובן חלוצה הוא. ועמ"ש שם בתו' בשם הרמב"ן. ול"נ דה"פ ומן הסברא י"ל כי היכי דבהרחק עדות שני שיטין מכשרינן במילאוהו בקרובים אע"ג דע"י מילוי זה מתכשר השטר ה"נ יש להכשיר עדות זה שהוא כהן אע"פ שע"י כך אתה מאמינו שהיא בנו והוה קרוב דהא אי נמי קרוב משוי ליה ע"י עדות זה מכשרינן ומשני שאני הכא דהתם אין לפסול עדות הכשרים אלא מפני החלק וכשמילאוהו בקרובים עדות הכשרים בכשרותו קאי משא"כ כאן אם את מאמינו שהוא בנו שוב אין להאמינו שהוא כהן דאמרי' בן גרושה ובן חלוצה הוא: