שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 6 · Segment 6

שלא יהא המזבח שמם. במתני' פירשתי בקונט' ואי קשיא איך ב"ד וכו' יש לומר שב ואל תעשה וכו' בן כתב רש"י בסוגיין. וכ' הרשב"א ודברי תימא הם וכו' אבל כאן הרי מתעקר לגמרי שהרי הכהנים אוכלים חולין שנשחט בעזרה ומקטירין אימורי' ע"ג המזבח ע"כ לפום ריהטא קשה ודאי לעולא לא איירי מתני' אלא בשנודע שהיא גזולה לאחר שנעשו כל המעשים וכן כתבו תוס' לר' יהודה ע"ש אך ודאי לא נעלם מהרשב"א דבר זה אלא הכי קשיא ליה מה תועלת להכהנים ולמזבח בתקנה זו שתקנו חכמים שמכפרת ואין הגזלן צריך להביא קרבן אחר הא מיהת אינהו אכלו חולין שנשחטו בעזרה שהרי אין כח ביד חכמי' להתירו לאכלו ולהקטירו אלו הי' עדיין בעין דזה קום ועשה הוא והרי הוא באיסורו עומד ולעולם יהיו עצבים דשמא גזולה היא ועבדי איסורא וזה ברור בכוונת הרשב"א. ודלא כמו שהבין מהרמ"ש ז"ל. ומה שתירץ הרשב"א אלא טעמא דמתני' משום הפקר ב"ד הפקר וכדאמרי' בסמוך כרת שע"י דבריהם באת לו אוקמוה רבנן ברשותי' כי היכי דליחייב עלה כרת ע"כ באמת תמי' גדולה היא על רש"י שהוא בעצמו פי' בד"ה אוקמוה רבנן ברשו' גנב וכו' וכי היכי דאוקמוה ברשותי' לענין כפרה דקנס הוא דקנסי' והפקר ב"ד הפקר הוא וקדשה ע"כ. ונ"ל דקשי' לרש"י אס"ד כתירוץ הרשב"א אם כן רבא דלא ידע מהך סברא דאוקמוה רבנן ברשותיה עד דשמע מר' שיזבי ה"ל לאקשויי ממתני' אי ייאוש כדי לא קני מאי מהני תיקון חכמים דמכפר' וכמו שכתבתי. אלא ודאי מתני' איכא לתרוצי דתקנו חכמי' שלא יהא חולין בעזר' והכהנים מותרים לאכול אפילו נודע להם קודם האכילה וגם היא מכפרת אם לא נודע עד לאחר הזריקה והקטרה. וקשי' ליה וכי יש יכולת ביד חכמי' וכו' ומשני דהאי דמכפר' וא"צ להביא קרבן אחר יש יכולת ביד חכמים דשב ואל תעשה הוא וכיון שכבר תיקנו שמכפרת יש כח בידן לומר שיאכלו הכהני' דהאחטאת היא. וראי' לזה מהא דאמרי' ביבמות בבבלי דף פ"ט יתומה קטנה יורשה ומטמא לה ופריך והא מדאורייתא אבוה ירית לה ומדרבנן ירית לה בעל ומשני הפקר ב"ד הפקר ופריך ומיטמא לה והא הכא דמדא' אביה מטמא לה ומדרבנן מטמא לה בעל ומשני משום דהוי לה מת מצוה דכיון דלא ירתי לה קניא ולא ענו לה הרי דמתחלה תקנו דיורשה דה"ל כשב ואל תעשה שאין האב יורשה ואחר כך תיקנו דמטמא לה הבעל דה"ל קום ועשה אלא דחד' מגו חברת' נפקה ה"ה ה"נ חדא מגו תברתה נפקה אע"ג דלבסו' ה"ל קום ועשה. וכ"ש לפי מה שכתבו תוס' שם ביבמות בד"ה כיון וכו' דיש יכולת ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה בדבר הדומה ע"ש אם כן ה"נ דבר הדומה הוא כיון שתיקנו דמכפרת דומה לקרבן. אבל לפי המסקנא ודאי עדיף מיני' משני דהטעם דמכפרת משום דהפקר ב"ד הפקר וכמו שכתב רש"י והרשב"א. והדברים ברורים ועמ"ש בדרושים ליישב בזה דברי הרמב"ם פי"ח מה' מעה"ק. ועמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה מה פסח וכו':

וכמה הם רבים וכו'. כ' הכ"מ פ"ז מה' איסורי מזבח כירושלמי אמרי' דרבים היינו שלש' ולא ידעתי למה השמיטו רבינו ע"כ ונ"ל שסמך הרמב"ם אמ"ש פ"ט מה' נזירות כיון שהם שלשה הרי הן רבים וכ"כ פט"ז מה' אה"ט ועוד ביאר הדבר הזה במקומות רבות ועמ"ש בסמוך:

מה פסח וחולה בגלוי וכו'. לפי מאי דמסיק בבבלי לכך לא נודעה לרבים מכפרת משום דהפקר ב"ד הפקר וכמש"ל בסמוך בתו' בד"ה שלא וכו'. קשיא א"כ אף בנודעה לרבים ה"ל לתקן דמכפרת דהא מ"מ איכא חשש דהכהנים עצבים דדלמא ידעו בו שלשה במקום רחוק והאי לאו עקירה מדברי תורה כלל הוא אחר שהפקירו חכמים ודוחק לומר דלא שכיח שידעו בו שלשה. מיהו לפום סוגיין י"ל דאסמכוה אקרא דוהבאתם וכו' כל גזלה שהיא גלויה פסולה למזבח וכ"כ התי"ט במשנתינו. אך מ"ש עוד שם דר' אבין פליג אריש לקיש וסובר גלוי בעינן ותלוי בדעת הדיין כפי הזמן ומשום כך לא פירשו בבבלי כמה רבים משום דסובר כר' אבין ותדע דלעיל גבי נדר שידעו בו רבים פליגי התם בבבלי כמה הם רבים ואלו הכא לא איתמר ולא כלום ובירו' איפכא דלעיל לא איתמר ולא כלום ע"כ. ותימא מאי תדע דקאמר ודאי סתם רבים הם שלשה כמפורש בבבלי ר"פ שני נזירים אלא דלעיל גבי נדר פליג ר' יצחק ואומר דבעינן עשרה משום דכתיב כי נשבעו להם נשיאי עדה ואין עדה פחותה מעשרה ומשום הך פלוגתא אמר הש"ס התם כמה הם רבים ובסוגיין קאמר כמה הם רבים דסד"א כל שידעו בו שלשה ע"פ הרוב לא הוי יאוש דהא אית ליה סהדי א"כ איך יאמר ר' יהודה בדין היה שאפי' נודעה בה רבים תכפר לכך איצטרך לאשמועינו דאין רבים פחותים משלשה ואפ"ה שייך בו יאוש: