שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 7 · Segment 2

התקינו שלא יהא וכו'. כ' הרשב"א תרי בבי דרישא דמתני' דינא תנן בהרוגי מלחמה דגמרי ומקני אין דין סקריקון ומהרוגי מלחמה ואילך דלא גמרי ומקני יש בהן דין סקריקון וכיון דחזו שעדיין נוטלין השדות ואין מי שפודה אותן שהרי הבעלים חוזרים ונוטלים מהן כדי שלא תהא הארץ נחלטה ביד עכו"ם התקינו שיתנו לבעלים רביע ואע"פ שנראה מן הירושלמי שהתקנה היתה למשנה ראשונה בבבלי לא משמע כן וכו' ואי משום דקיי"ל תליוה ויהיב לא הוי מתנה הכא שהפקיר אותם המלכות שאני דגמרו ומקנו וכמש"ל ע"ש. הנה דברי הירושלמי אפשר לפרשו כדבריו בראשונה גזרו שמד ולא דנו בהן דין סקריקון אח"כ אמרי מאן דקטל ליקטול אפ"ה היו משעבדין בהן ונוטלין שדותיהן וכו' דנו בהן דין סקריקון והיו בעלי בתים באין וטורפין מהן וכו' נמנעו מליקח התקינו שלא יהו סקריקון ביהודה אלא הבעלים נותנין רביע וכדתנן במתני' דאל"כ צריכין לומר ברייתא פליג אמתני'. גם סותר דברי עצמו דמסיק דמהרוגי מלחמה ואילך אין בהן משום סיקריקון אבל בשעת המלחמה לא היו סקריקון. ואין לפרש הא דתני אבל הרוגי' שנהרגו מן המלחמה ואילך וכו' והיינו הרוגי' שנהרגו מהתחלת המלחמה ואילך דא"כ מאי קאמר בסמוך והרוגים שלפני המלחמה לא כלאחר המלחמה הן. משמע דוקא לאחר המלחמה הוא דדנין דין סקריקון אבל במלחמה לא וכי הא דמשני תיפתר וכו' משמע מפורש דבמלחמה לא דנו דין סקריקון. גם בתוספתא מפורש בד"א בשנהרגו לפני המלחמה ובשעת המלחמה אבל וכו'. מיהו הא שמעינן מדברי הרשב"א הא דתקינו רבנן שהבעלים נוטלים רביע היינו מטעם שלא תהא הארץ נחלטת ביד העכו"ם נמצא דתקנה אינה אלא בארץ ישראל אבל בח"ל ודאי דלא שייך הך תקנתא. א"כ יש לתמוה מהרי"ף שהביא דין זה בהלכות והרמב"ם לא חילוק בין ארץ ישראל לח"ל וגם הרא"ש והטור והש"ע כתבו תקנה זו לדינא. ומן התימא על הפוסקים שלא הביאו דברי הרשב"א אלו וע"ק שלא ביארו דדוקא בשהפקיר אותם המלכות אבל בלא"ה א קנו. ונראה דסברו דוקא בישראל הוא דאמרינן תליוהו ויהיב אין מתנתו מתנה שיודע שלא יהרגנו הישראל אבל בעכו"ם אפי' גזלן העומד מאליו גמר ומקנה וכ"נ מדברי הפוסקים ועיי' בש"ע ח"מ סי' רל"ו וצ"ע: