ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך ר' נתן אומר הפרו וכו' אנו בעניותנו בספרי הקטן ראש דוד פ' לך לך בס"ד ע"ש דף י"ב ע"ג פירשנו פלוגתא דת"ק ור' נתן במה שהביא הרב הגדול מהר"ש אלגאזי זלה"ה בספרו הבהיר יבין שמועה כלל רט"ו פלוגתא דהרב המגיד והר"ן במ"ש אתי עשה ודחי ל"ת היכא דבעידנא דמעקר לאו מקיים עשה ע"ש באורך:
ואחר זמן רב שנדפס ספ' הקטן ראש דוד ראיתי להרב הגדול מופת הדור מהרח"א זלה"ה בספרו הבהיר ישרש יעקב דף טו"ב ע"ב שפירש משנתנו בהאי פלוגתא וכיונתי לדעת עליון וקדוש ע"ש:
הן אמת חפשתי בתוכות דברי הרב המגיד סוף פרק י"א מהלכות גזלה ואבידה ודברי הרב נמוקי יוסף פרק אלו מציאות מה שהביא משם הר"ן ודעמיה (וס' יבין שמועה אין עמדי) ונראה דגם הר"ן מודה דצריך שיתעסק במצוה ממש ולא במכשיריה ופלוגתא דהרב המגיד והר"ן אינו אלא בהשבת אבידה דוקא דדעת הה"מ הוא דאינו נקרא מתעסק במצוה אלא בהשבה ובעידנא דעייל לבית הקברות אכתי לא מקיים מצות השבה ונראה שדעתו כדעת רבינו יהוסף שהביא הרב הנמוקי דעיקר גוף המצוה השבה בבית הבעלים והשאר מכשירי מצוה. אמנם הר"ן סבר דגוף עיקר העשה מתחיל משעת ראיתה כמ"ש הרב הנמוקי בשמו ומפורש יותר בדבריו שהביא בספר אסיפת זקנים שם פ' אלו מציאות (בבא מציעא דף ל') ע"ש באורך וא"כ נמצא דמחלקותם הוא באבידה דוקא אבל כ"ע מודו דמכשירי מצוה לא מקרו בעדנא ושאני אבידה דסבר הר"ן דהרואה אבידה ולא החזירה עבר על עשה ול"ת. ומאחר שכן נתפקפק הדרך הזה שכתבתי בעניותי דת"ק ור' נתן פליגי בפלוגתא דהר"ן והה"מ. שמחלקותם אינו אלא בהשבת אבידה ואינו מחלקת כולל וכפ"ז כמעט נסתרה דרכ"י. ועתה נבא לדקדק באמרי קדוש הרב ישרש יעקב שכ' דלדעת הה"מ ה"ק עת לעשות לה' שבשעת הכנסת לבית הקברות עושה המצוה הותר ליטמא ולא כשהאבידה סוף בית הקברות עכ"ד ולישר"י לן מר דאפילו האבידה בתחילת בית הקברות לא שרי דלאו בעידנא מקרי דעיקר המצוה השבה לבית הבעלים לדעת הה"מ. [מה שדקדקתי על הרב הגדול עיר וקדיש מהר"ח אבואלעפיא במ"ש בישרש יעקב כיוצא בה הקשה על הרב עצמו במ"ש במקראי קודש דף קכ"ח הרב החסיד מהר"ם יצחקי בספר אור יקרות וכמו שרמזתי לפנים במציעא על דף ל' ע"ש] ומה שייחס הדעת האחר להרב הנמוקי ק"ק דהול"ל משם הר"ן דדעת נמוקי יוסף עצמו נראה דהוא נוטה לסברא אחרת:
ומתוך מה שכתבנו אתה תחזה דמה שהקשה הרב שמע יעקב ריש פ' וארא דמ"ש הנמוקי בשם הר"ן סותר מ"ש הר"ן פ' י"ט של ר"ה אמתני' דשופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום וקאמר הש"ס מ"ט שופר עשה וי"ט עשה ול"ת וכו' דקושטא דמילתא קאמר דאפילו הוי י"ט ל"ת גרידא לא אתי עשה דמכשירי שופר ודחי ליה דבעידנא וכו' ולפי שיטתו דבמציאה דבית הקברות דכל שהוא מבקש אחר המצוה לעשותה הוי שפיר בעידן א"כ ה"נ כל שהוא יוצא חוץ לתחום לקיימה הוי שפיר בעידן וכן בכל הנהו דקתני התם במתני' ויש לישב בדוחק עכ"ל הרב שמע יעקב:
ומעיקרא קושיא ליתא דדעת הר"ן מבואר דמכשירי מצוה לא מקרו בעידנא ושאני אבידה דמשעת ראיה כבר מתחיל העשה והכל מקרי מתעסק בגוף המצוה ומקרי בעידנא כמבואר בדבריו הנ"ל ושפיר כתב הר"ן בר"ה דכל הנך דתנן התם מכשירי מצוה הם ולא מקרי מתעסק בגוף המצוה ואינו בעידנא וכו' וזה פשוט. והנה הה"מ פ"א דשופר דין ד' הביא מ"ש בש"ס מ"ט שופר עשה וי"ט עשה [ו]ל"ת ואין עשה דוחה וכו'. וצריך לומר כמ"ש הר"ן דקושטא דמילתא קאמר. ובפי"א דאבידה כתב הה"מ דאין הגירסא כדברי הרמב"ם ורש"י ע"ש. אך יש תירוץ אחר בההיא כמו שכתבנו בעניותנו במקום אחר ודוק הטב ועמ"ש בעניותי בספ' הקטן דברים אחדים דף נ"ו ע"ג ודף קל"ג ע"ג ע"ש בס"ד .
ואחר זמן רב שנדפס ספ' הקטן ראש דוד ראיתי להרב הגדול מופת הדור מהרח"א זלה"ה בספרו הבהיר ישרש יעקב דף טו"ב ע"ב שפירש משנתנו בהאי פלוגתא וכיונתי לדעת עליון וקדוש ע"ש:
הן אמת חפשתי בתוכות דברי הרב המגיד סוף פרק י"א מהלכות גזלה ואבידה ודברי הרב נמוקי יוסף פרק אלו מציאות מה שהביא משם הר"ן ודעמיה (וס' יבין שמועה אין עמדי) ונראה דגם הר"ן מודה דצריך שיתעסק במצוה ממש ולא במכשיריה ופלוגתא דהרב המגיד והר"ן אינו אלא בהשבת אבידה דוקא דדעת הה"מ הוא דאינו נקרא מתעסק במצוה אלא בהשבה ובעידנא דעייל לבית הקברות אכתי לא מקיים מצות השבה ונראה שדעתו כדעת רבינו יהוסף שהביא הרב הנמוקי דעיקר גוף המצוה השבה בבית הבעלים והשאר מכשירי מצוה. אמנם הר"ן סבר דגוף עיקר העשה מתחיל משעת ראיתה כמ"ש הרב הנמוקי בשמו ומפורש יותר בדבריו שהביא בספר אסיפת זקנים שם פ' אלו מציאות (בבא מציעא דף ל') ע"ש באורך וא"כ נמצא דמחלקותם הוא באבידה דוקא אבל כ"ע מודו דמכשירי מצוה לא מקרו בעדנא ושאני אבידה דסבר הר"ן דהרואה אבידה ולא החזירה עבר על עשה ול"ת. ומאחר שכן נתפקפק הדרך הזה שכתבתי בעניותי דת"ק ור' נתן פליגי בפלוגתא דהר"ן והה"מ. שמחלקותם אינו אלא בהשבת אבידה ואינו מחלקת כולל וכפ"ז כמעט נסתרה דרכ"י. ועתה נבא לדקדק באמרי קדוש הרב ישרש יעקב שכ' דלדעת הה"מ ה"ק עת לעשות לה' שבשעת הכנסת לבית הקברות עושה המצוה הותר ליטמא ולא כשהאבידה סוף בית הקברות עכ"ד ולישר"י לן מר דאפילו האבידה בתחילת בית הקברות לא שרי דלאו בעידנא מקרי דעיקר המצוה השבה לבית הבעלים לדעת הה"מ. [מה שדקדקתי על הרב הגדול עיר וקדיש מהר"ח אבואלעפיא במ"ש בישרש יעקב כיוצא בה הקשה על הרב עצמו במ"ש במקראי קודש דף קכ"ח הרב החסיד מהר"ם יצחקי בספר אור יקרות וכמו שרמזתי לפנים במציעא על דף ל' ע"ש] ומה שייחס הדעת האחר להרב הנמוקי ק"ק דהול"ל משם הר"ן דדעת נמוקי יוסף עצמו נראה דהוא נוטה לסברא אחרת:
ומתוך מה שכתבנו אתה תחזה דמה שהקשה הרב שמע יעקב ריש פ' וארא דמ"ש הנמוקי בשם הר"ן סותר מ"ש הר"ן פ' י"ט של ר"ה אמתני' דשופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום וקאמר הש"ס מ"ט שופר עשה וי"ט עשה ול"ת וכו' דקושטא דמילתא קאמר דאפילו הוי י"ט ל"ת גרידא לא אתי עשה דמכשירי שופר ודחי ליה דבעידנא וכו' ולפי שיטתו דבמציאה דבית הקברות דכל שהוא מבקש אחר המצוה לעשותה הוי שפיר בעידן א"כ ה"נ כל שהוא יוצא חוץ לתחום לקיימה הוי שפיר בעידן וכן בכל הנהו דקתני התם במתני' ויש לישב בדוחק עכ"ל הרב שמע יעקב:
ומעיקרא קושיא ליתא דדעת הר"ן מבואר דמכשירי מצוה לא מקרו בעידנא ושאני אבידה דמשעת ראיה כבר מתחיל העשה והכל מקרי מתעסק בגוף המצוה ומקרי בעידנא כמבואר בדבריו הנ"ל ושפיר כתב הר"ן בר"ה דכל הנך דתנן התם מכשירי מצוה הם ולא מקרי מתעסק בגוף המצוה ואינו בעידנא וכו' וזה פשוט. והנה הה"מ פ"א דשופר דין ד' הביא מ"ש בש"ס מ"ט שופר עשה וי"ט עשה [ו]ל"ת ואין עשה דוחה וכו'. וצריך לומר כמ"ש הר"ן דקושטא דמילתא קאמר. ובפי"א דאבידה כתב הה"מ דאין הגירסא כדברי הרמב"ם ורש"י ע"ש. אך יש תירוץ אחר בההיא כמו שכתבנו בעניותנו במקום אחר ודוק הטב ועמ"ש בעניותי בספ' הקטן דברים אחדים דף נ"ו ע"ג ודף קל"ג ע"ג ע"ש בס"ד .