אנטרו לי דאנשאי יונה דדהבא. אפשר לתת טעם לרבה בר בר חנה דלא הוציא שקר מפיו ח"ו אלא קושטא קאמר והענין כי השכינה היא האם המיסרת ובדרך האדם מתלוה עם השכינה והיא מדת הדין דינא דמלכותא דינא ואפשר שזהו טעם מה שאמרו כל הדרכים בחזקת סכנה מסיבה שאנו מתחברים ומתלוים בשכינה והיא מדת הדין וצריך לדקדק מאד בדרך. וכמעט יותר צריך ליזהר בדרך בדקדוקי מצות ולישמר מחטא ולהרהר ולעסוק בתורה יותר מזמן שהוא בביתו. ומכאן תוכחת מגולה לעוברי דרך אשר נראה בעיניהם כי הליכתם בדרך פוטרתם מכל המצות. לא אליכם כל עוברי דרך הביטו וראו שאתם במקום סכנה וכך היא המד"ה מדת הדין ואין להאריך כאן בזה וה' הטוב יכפר בעד כי"ר. וידוע דברכת המזון הוא להמשיך ברכות בחשבון לשכינת עוזנו כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל וא"כ בדרך צריך לדקדק ביותר בברכת המזון לפי האמור. הוא אשר דיבר רבה בב"ח בחכמה יסד אר"ש אנשאי יונה דדהבא יונה שהוא כינוי לשכינה דדהבא שהיא מדת הדין אשר שם הזהב שכחתי. כלומר שכחתי להשפיע לשכינה על ידי ברכת המזון ושפיר קאמר אנשאי יונה דדהבא:
והנה הרב ט"ז סי' קפ"ד רמי ומקשה מהא דלעיל בסמוך דהך תלמידא דעביד בשוגג כב"ש ואשכח ארנקי למ"ש פ"ק גבי ר' טרפון כדאי היית לחוב בעצמך וכו' ותירץ ע"ש ותימה שנעלמו ממנו דברי רבינו יונה והתוס' קדמו שרים בזה ועמ"ש בס' הקטן מחזיק ברכה שם בס"ד:
והנה הרב ט"ז סי' קפ"ד רמי ומקשה מהא דלעיל בסמוך דהך תלמידא דעביד בשוגג כב"ש ואשכח ארנקי למ"ש פ"ק גבי ר' טרפון כדאי היית לחוב בעצמך וכו' ותירץ ע"ש ותימה שנעלמו ממנו דברי רבינו יונה והתוס' קדמו שרים בזה ועמ"ש בס' הקטן מחזיק ברכה שם בס"ד: