מצה הישנה וכו' ד"ה הוא וכו'. וא"כ אם עשאה לשם פסח אפי' מתחלת השנה כשירה וה"נ בסוכה דאם עשאה לשם חג דאמרינן לד"ה כשרה. והיינו שא"צ לחדש בה דבר וזו היא כוונת התוס' בסוכה דף נט שהביאו להא דהכא וסיימו נמי להא דמצה כלומר אע"ג דקאמר בירושלמי צריך לחדש וכו' היינו בשלא עשאה לשם חג ולב"ה אבל בשעשאה לשם חג דלד"ה כשרה אז א"צ לחדש כלום ונלמד זה ממצה דעשאה לשם פסח הוא דבעינן ולא שייך בה חידוש וה"ה נמי בסוכה דבכה"ג א"צ חידוש. זית כבוש אומר עליו בורא פה"ע היוצא מענין זה והשקלא טריא דהכא ודהתם נתבאר היטב במקומו בפרק כיצד מברכין ושם ביארתי מכמה חלוקי דינים ותירוצם להקושיות בהסוגיות וע"ש:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 55af6ed209eca379e6d6a8a3f3effabd1636785eeda5e5486bd4bcbae9943fda