אותו כזית שאדם יוצא בו י"ח בפסח צריך שלא יהא בו משקין. משמע מהכא דבשאר הימים אפי' יש בו משקין עם המים יכול ללוש בהו ושדעת הרי"ף ז"ל שפי' להא דקאמר ריב"ל נמי התם יומא קמא לא תלושו לי בחלבא מכאן ואילך לושו לי בחלבא והיינו אפי' מעורב החלב במים וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' מצה הל' כ' ובפ"ו הל' ה' ומ"ש הראב"ד שם דבזריזין מיירי זהו דוחק. וכן מ"ש בפ"ו דהא דתניא בתוספתא יוצאין במצה מתובלת שתבלה לאחר שנאפת מיירי זה קשה דהא הכא מייתי לה לפשוט לפי הס"ד מתוספתא זו דלמצוה איתמר וכדקאמר סברין מימר מתובלת משקין ואף דדחי לה דאיכא למימר מתובלת שומשמין וכו' מ"מ מיהת מוכח דלאו משנאפת מוקמינן לה. וכבר הביאו המפרשים ראי' לדברי הרי"ף והרמב"ם מכאן ואין להאריך:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 55af6ed209eca379e6d6a8a3f3effabd1636785eeda5e5486bd4bcbae9943fda