מיליתיה דרב אמרה וכ' דרב אמר לוה אדם תעניתו ופורע. וקשה מנ"ל דמתענין לשעות דלמא הא קמ"ל אע"ג שכבר התחיל בתענית יכול לאכול היום ולהתענות ביום אחר. ולא ראיתי לאחד מהראשונים שפירשו דברי רב כן אדרבא מדברי הרא"ש והר"ן פ"ק דתענית משמע דמפרשין הא דאמרי' בסמוך והוא שאמר יום סתם דקאי אדרב ע"ש. ואיני מבין הא רב ודאי פליג אהא דאמר בסמוך שכח ואכל איבד תעניתו דמשמע שצריך להתענות תעניחת אחר יום שלם ורב קאמר דאינו מתענה אלא מה ששייר. ואפשר לומר דהא דקאמר איבד תעניתו היינו שההשלמה לא מהני ליה ודוחק. לכן נ"ל דהא דדייק מדרב דמתענין לשעות היינו משום דמשמע להו אפילו בשקיבל עליו מבעוד יום להתענות לוה ופורע וקשיא איך יוצא ידי נדרו אלא ודאי קסבר רב מתענין לשעות ובמה שהתענה כבר יצא ידי קבלתו. מיהו פי' זה מרפסן איגרא דלא משמע כן בפסקי הראשונים ז"ל וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
נדר להתענות ושכח ואכל כזית איבד תעניתו. זו היא גירסת הרא"ש אבל הר"ן פ"ק דתעניות כתב בשם הרא"ה והוא שאכל ככותבת שכן שיעור אכילה לתעניות ומיה"כ ילפינן לה ע"כ. וקשה אי מיה"כ יליף לה אפילו בפחות מכזית נמי דבככותבת חייב כרת אבל פאות משיעור מדאורייתא מיהת אסור וי"ל כיון דאינו חייב בפחות מככותב' ש"מ דבכלל עינוי הוא דלא קמיתבי דעתא א"כ ה"נ בכלל תענית הוא:
והוא שאמר יום סתם וכו'. עיין פי' בקונט'. ויש מי שפירש דיום זה קבוע לו לתענית תמיד כגון שמת אביו וכיוצא בו וביום סתם היינו שקבל עליו להתענות יום אחד ובמנחה קבל עליו התענית ועיין ברא"ש פ"ק דתעניות ובטא"ח סימן תקס"ח ובב"י שם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 967583e597f6b6fa1b0a276d759c7df9292cb426b0bffee76e265f63e2217897