ארבעה הוא אינו מיחל דברו וכו'. משמע דמדברו יליף ותו' כתבו בחגיגה דף יוד בד"ה לשמואל לית לי' פירכא והא דדרשי' פ"ב דנדרים דף ט"ז אבל מיחל הוא חפצי שמים התם מדברו נפקא לי' ע"כ. וקשה הא דאחרים מוחלין לו נמי מדברו יליף כמפורש בסוגיין. גם לא ידעתי איך אפשר למשמע מלא יחל דאחרים מוחלין וכי נאמר היכא דכתיב לא תאכל שאחרים מאכילין לו. ולענ"ד בנדרים יליף לי' מלה' אפילו נדר לבטל המצוה לא יחל דברו וכ"מ שם בגמרא וע"ש בר"ן בד"ה הא דאמר וכו' וזה ברור. ודברי תוס' קשיא להלמם. ולולי דמסתפינ' אמינא שצ"ל הכא מדברו נפקא לי' וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
באפי נשבעתי חוזר אני בי. נראה דאיכא בינייהו לר' יהושע סגי בחרטה לחוד ולשמואל בעינן פתח דוקא דהיינו שאחרים פותחין לו פתח אבל בחרטה לא מיהו בפתח לחוד סגי ולחנינא דאמר פעמים שאינו מקיים בעינן תרתי פתח וחרטה. גם הפוסקים חלוקים בדינים אלו ועיין בי"ד סי' רכח סעיף ז':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 967583e597f6b6fa1b0a276d759c7df9292cb426b0bffee76e265f63e2217897